עצי חיים על התורה ריט

הפסוק מה ה"א שואל ממך היינו שתהי' בבחי' מה כי אם ליראה היינו ליראה לא תהי' בבחי' מה עכ"ד הקדושים ובזה פירשתי בפ' שלח דברי רש"י ז"ל ויעש כן אהרן וגו' להגיד שבחו של אהרן שלא שינה היינו כיון שאהרן זכה להיות מדליק את הנרות על שהי' בבחי' מה וע"כ ראוי הוא שתשרה עליו שכינה כמשה"כ אשכון את דכא ושפל רוח וע"כ הי' מדליק את המנורה שהוא עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל כמאמרם ז"ל במס' שבת והיינו שפירש"י שלא שינה אעפ"י שהי' בבחי' מה בתכלית השפלות מאוד מאוד ולכן העלה נרותי' עכ"ז הענוה לא מיעט את יראתו כמו"ש במד"ר אמר ר"ל מיראה שנתירא אהרן לפני הקב"ה זכה וכו' ולא שנה דבר מכל מה שאמרו לו ר"ל גם מבחי' יראה לא הניח ידו וזש"ה אשתחוה אל היכל קדשך ר"ל דמהיכל קדשו נלמד מדת הכנעה כיון שמשם השכינה חופף עלינו כל היום תמיד כמאה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והיינו רק ע''י הענוה ועל כן אשתחוה בקידה ובנמיכות רוח ביטול המציאות הפנימות ועכ"ז הכל רק ביראתך ר"ל הענוה אינו ממעט מאתנו גדר היראה ותביא המד' לזה הכתוב ה"א הרבה אתכם כפירש"י הרים והגדיל אותנו בבחי' התנשאות ראש למעלה והוא ע"ד ויגבה לבו בדרכי השם הכל למענו ית"ש להשתמש במדה זו ג"כ ובזה נבוא למדרגת יראת השם הנכבד והנורא. יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם ופרש"י מהו שוב ויברך אתכם וגו' אלא אמרו לו משה אתה נותן קצבה לברכותינו וכו' אמר להם זו משלי אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם והקשו המפורשים א"כ למה צורך לברכת משה הא בכלל ברכת ד' הוא ג"כ ברכת משה דבכלל מאתים מנה. ונראה עפימ"ש בקדושת לוי קדושה חמישית כשהתעוררת לאהוב את העולמות ע"י מעשה הצדיקים אזי ממנו נולד שנאה להמעיקים והצרים את ישראל וכשהשפע בא מהתעוררת העליון זולת מעשה התחתונים לא יצא שום שנאה כי האהבה אינו עזה כ"כ וזה מה שאחז"ל גדולי מעשה צדיקים יותר ממעשה הקב"ה עיי"ש באורך, ובזה יש לפרש הכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם וגו' ויאמר אדם אך פרי לצדיק, ויתבאר דישמח צדיק כי חזה נקם היינו כי יחזה אשר נולד שנאה ונקמה להמעיקים והצרים לישראל ע"כ ישמח בו דהא מזה מוכח דהישועה בא בזכותו וע"י מעשה צדיקים וע"כ הוא לו לשמחה ע"י הנקמה שרואה לשונאי ישראל ואמר הכתוב ויאמר אדם אך פרי לצדיק היינו דהישועה הוא פרי צדיק ר"ל בשכר צדקתו ולא שהשפע בא מעצמו זולת מעשה התחתונים. וזש"ה יוסף עליכם אלף פעמים ואמר משה זה משלי היינו כיון שאדם שהוא בעל גבול ותכלית ברכתו ג"כ הוא בגבול ותכלית ואעפי"כ צורך לברכתו ולא סגי בברכתו של הקב"ה שהוא בלי גבול ואין סוף כיון דברכת ד' בלי מעשה צדיקים לא יצא שנאה להמעיקים לישראל וע"כ הוסיף משה משלו לברך את ישראל דבזה האהבה עזה כ"כ עד שנולד ממנו שנאה לאויבי ישראל כן יאבדו כל אויביך ה'. איכה אשא לבדי ובמד"ר איכה ג' נתנבאו בלשון איכה משה אמר איכה אשא לבדי ישעי' אמר איכה היתה לזונה ירמי' אמר איכה ישבה בדד א"ר לוי משל למטרונה שהי' לה ג' שושבירן אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה וכו' וי"ל עפימ"ש ביש"מ פ' שמות בפרש"י משמת יעקב נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד דהנה כל מין גלות ושיעבוד התחלת הוא ברוחניות ונשתלשל לגשמיות והנה בעת הרוחה וגאולה התפשטות הקדושה שולטות ובהיפוך בהיפוך כי לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ואמלאה החריבה ולפ"ז שייך לצרות השיעבוד סתימת מעינות החכמה והנה כל זמן שיעקב הי' קיים שורש האילן הקדוש לא הי' יכול הסט"א להתפשט וכשמת יעקב נסתמו עיניהם ולבם מצרת השיעובד ר"ל דבר זה התחיל מצרות שיעבוד שנסתמו לבן ועיניהם של ישראל עכ"ד ז"ל, ובזה יש לפרש הכתוב בהפטורה על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי היינו אשר עבדיו מכים בעת שרואין ח"ו הגליות והצרתו