עצי חיים על התורה קצט

כידוע, ויתבאר בזה כי בלעם הרשע שרצה לעקור את הכל ובזה שנזרקה בו האפיקורסית וע"כ חשב בדעתו פעמים שאין הכל גלוי לפניו פי' בדבר התלוי בבחירה במצותיו ית"ש או שלא לעבור על רצונו ח"ו אין הכל גלוי לפניו דאם יודע מה שיהי' נתבטל על כרחך הבחירה דהא במה שיודע שיהי' נעשה לאחר כך עי"ז הוא מוכרח להעשות וא"כ צדיק מה פעל דהא מעשיו מוכרחים וע"כ שיער בנפשו כי אין הכל גלוי לפניו, ובזה נסתפק והולך ואמר לא אוכל לעבור את פי ד' א' או ח"ו דאין הכל גלוי לפניו או דהידיעה מזדקק לבחירה היינו ע"י ידיעתו ית"ש נתבטל הבחירה וע"כ אמר שלא אוכל' פי' שאין באפשרות לעשות היפך מרצונו ע"י הידיעה ואמר אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה לשלול דעתו הנפסדה פי' כיון דצוה לו השי"ת מה שיעשה מזה נשמע דהכל תלוי בבחירה ע"י רצון האדם. מה אקב לא קבה אל וגו' כי מראש צורים אראנו וגו' ופירש"י כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו מראש צורים אראנו פירש"י אני מסתכל בראשית ובתחלת שרשיהם וכו' על ידי אבות ואמהות. ונראה עפימ"ש בשל"ה בפ' בחקתי עה"פ וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והקשה הא עסוק זה הוא של נחמה ואיך הפסיק בזה בתוך הקללות ותי' כי אף זה מתוכחת מוסר כי אינו דומה רשע בן רשע החוטא לרשע בן צדיק שראה אביו מתנהג בחסידות וכן אינו דומה מי שהוא דר במקום מכוער למי שדר במקום תורה וע"ז אמר אזכור לך את הדברים האלה שאתה מזרע אברהם אבות קדושים וגם הארץ אזכור כי נתתי לך א''י שאוירה מחכים עכדה"ק, ובזה פירשתי מ"ש יעקב אבינו ע"ה בסודם אל תבא נפשי ופרש"י זה מעשה זמרי ומחלוקתו של קרח אל יזכור שמי עמהם שנאמר נשיא בית אב לשמעוני, קרח בן יצהר וכו' בן לוי ולא נאמר בן יעקב, ויתבאר כנ"ל שיעקב אבינו התפלל על בניו שלא יזכר להם בחטאם לד' ח"ו שהם מבניו של יעקב וע"כ יגדל אשמתם כי אם לא יזכר ואל יתייחד שמי עמהם אבל בהתייחסם על הדוכן היינו לדבר מצוה יזכר שם יעקב עמהם וכמו שמצינו שזכות אבותם מסייעתם היינו לדבר מצוה טוב להזכר שם אבותם הקדושים לסייע להם לעבודת השי"ת, וז"ש מה אקב לא קבה אל ופרש"י כשהי' ראוים לקללם ר"ל להזכיר להם זכות אבותם ויגדל חטאם והם ראוים לקללה כמו"ש וזכרתי בין הקללות אבל לא קבה אל היינו כמו שברכם יעקב בסודם אל תבא נפשי שלא יזכר להם חטאם ע"י אבות ואמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשרנו היינו שפירש דבריו דמה שאמר שהי' ראויים לקללם ר"ל שהוא מסתכל בראשית ובתחלת שרשיהם ע''י אבות ואמתות היינו שלא הזכיר להם זכות אבותיהם להגדיל עי"ז חטאם כ"א לטובה הזכיר להם זכות אבותיהם אבל לא לקללה כי אם לברכה. ומה אזעום לא זעם ד' כי מראש צורים אראנו וגו' מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל וגו' י"ל עפימ"ש אאמו"ר ז"ל בספר קדושת יו"ט פ' וירא לפרש הכ' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אל עולם עפ"י מאמרם ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר וכו' וכן איתא במד''ר בראשית פ"ז שאמר אברהם אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם ח"ו עיי"ש הרי כי מה שמתנהג השי"ת במדה"ר הוא בשביל שיהא קיום העולם והנה ידוע מה שאמרו ז"ל במדרש ד' צלך דבמדה שאדם מודד מודדין לו וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכמו הצל שעושה מה שהאדם עושה והיינו ד' צלך, וזש"ה ויטע אש"ל והוא ר"ת א''כילם ש"תי' ל''וי' כמו"ש רש"י במס' סוטה (דף י') ומכח זה שריחם אברהם אבינו ע"ה על הבריות ונתן להם מאכל ומשתה ומקום ללון עי"ז ויקרא בשם ד' שנתעורר מדה"ר בעולם כי במדה שאדם מודד וכו' והיינו אל עולם דאם אין דין יש עולם עכ"ד ז"ל, וזש"ה ומה אזעום לא זעם ד' היינו שמתנהג העולם לישראל ע"י מדה"ר ולא בזעם ר"ל ע"י מדה"ד והכל הוא בזכות אבות מורשה לנו ע"י מעשיהם נתעורר מדה"ר בעולם להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור