עצי חיים על התורה קפט

מרע"ה כי יודע ד' מי שמקטין עצמו ע"י הגדולה זה ראוי' אליו וא"כ ראו ההפרש כי אתם על ידי הגדולה שנתן לכם השי"ת אין אחד מכם מתקטן רק אדרבה וכו' והיינו המעט מכם וכי אחד מכם נתמעט בעיניו ע"י כי הבדיל אלקי ישראל אתכם וגו' ואהרן מה הוא שנתקטן בעיניו ע"כ ראוי הוא לגדולה עכ"ד ז"ל. והנה פרשתי הגמ' הנ"ל אפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם עפי"ד היש"מ פ' צו בטעם הקרבנות אם אדם חטא בהמה מה חטאה והעיקר דע"י הקרבן ישים החוטא אל לבו מה זה שבשביל שחטאתי ישחט תמורתי בעל חי שלא חטאה ואין עול בכפי' ובודאי אין זה כ"א שצריך להשתעבד הפחות לנכבד ממנו ואם יעלה זאת על לבו אזי יתעורר ללמוד ק"ו ומה החי לנגד אדם שלא בראו ולא הוציאו מאין ליש ולא גמלו כל טוב יאבד מן העולם עבורו עאכו"כ האדם לנגד הקב"ה ממ"ה שאינו אף חלק מני אלף אלפי וכו' ועוד שגמלני כל טוב בודאי ראוי להשתעבד הפחות ר"ל האדם לשמו הנכבד ממ"ה הקב"ה עכ"ד ונמצא דהעיקר הקרבן כדי שיתעורר בתשובה ע"י החשבון השתעבדות פחות לנכבד, וזש"ה פ' בא גם מקנינו ילך עמנו וגו' כי ממנו נקח לעביד את ד' ר"ל שמקנינו ילך עמנו לזבוח לד' ומזה נקח האיך לעבוד את ד' ע"י השתעבדות פחות לנכבד במה שבעה"ח משועבד לנו לשחטו מכש"כ שראוי לשום אל לב שהאדם צריך לשעבד גופו ומחשבתו לאבינו שבשמים. ובנה יובן דברי הגמ' הנ'ל אפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה שאתם ברום עולם ואני נותן לכם גדולה למשול על אלה הקטנים מכם עי"ז הדבר בעצמו תקחו לכם דרך העבודה איך האדם מועט לעולם צריך למעט עצמו מלפני השי"ת. והנה בקרח שלא מיעט עצמו במה שעלה לגדולה כמאמר הכ' המעט מכם כי הבדיל ר"ל במה שהבדיל אתכם מעדת ישראל ועליתם לגדולה לא בא בחשבון השתעבדות פחות לנכבד למעט עצמו כנ"ל וא"כ בטל מאליו אף הטעם דהקרבנות שהוא ג"כ ע"ד חשבון הנ"ל, וע"כ אמר משה אשר חלקם שיש להם בתמידי צבור לא יקובל לפניך לרצון כיון דזה עיקר הטעם בקרבנות השתעבדות פחות לנכבד ואם הוא טועה בחשבון הנ"ל מה לו בזבחיו והבן. ח ק ת זאת חקת התורה וגו' וברש"י לפי שה שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה וכו' וקשה הא יש בה טעם לכפר עון העגל וא"כ יש להשיב להם כפי הטעם גם לפרש דברי המדרש בקש שלמה לידע טעמה של פרה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממנו. ונראה עפימ"ש אאזללה"ה בייט"ל פ' ויגש לפרש הכתוב לדוד משכיל אשרי נשוי פשע וגו' דהנה כתיב הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי היינו בעמדי במחשבתי ביני לבין קוני צריך להתוודות לד' אך להסיר תלונות המקטריגים והמסטינים לצאת זכאי בהשפטו ע"פ שוה"ד ע"ז יכול להתנצל ותנצל נפשו באיזה טענה לומר שאין החטא גדול כ"כ וזה ענין חכמה אשר בינו לבין קונו ישא ויגדל חטאו ע"ד שאמר משה אנא חטא העם חטאה גדולה ונגד המקטריגים יכסה פשעיו באיזה תירוץ כמו שאמר משה לא להם צוית, וזש"ה לדוד משכיל שזה ענין מושכל אשרי נשוי פשע שנושא ומגדל הפשע היינו בינו לבין קונו, כסוי חטאה בפני המקטריגים עכ"ד ע"ש, ובזה י"ל דהענין בפרה אדומה שבאה לכפר עון העגל ועל כן כתיב אדומה תמימה ופרש"י אדומה ע"ש אם יאדימו כתולע שהחטא קרוי אדום תמימה ע"ש ישראל שהיו תמימים ונעשו בעלי מומים, ויל"ד דכמו שהוא אדומה ע"ש החטא ככה הי' צריכה להיות הפרה בעלת מום ע"ש החטא נעשו בע"מ או להיפך הפרה הי' צריכה להיות לבנה כמו קודם החטא שהי' לבנים ולמה נעשה אדומה שהוא רומז כמו שהוא אחר החטא ותמימה שהוא כמו קודם החטא וי"ל עפ"י הנ"ל דכיון שצריך להסתיר החטא בפני המקטריגים ע"כ צריך לעשות איזה ענין כמו קודם החטא ומשו"ה היא תמימה