עצי חיים על התורה קנח

ולא תלכו בחקות הגוי אשר אני משלח מפניכם וגו' ואומר לכם אתם תירשו את אדמתכם וגו' אני ד' אשר הבדלתי אתכם מן העמים, ויל"ד דלא ביאר הכתוב מה חקת הגוי אשר בעבור זה קאה הארץ את הגוי ההוא וגם מדוע תלה זאת בהארץ ומה איכפת להארץ האיך הגוי היושב עלי' באיזה חוקה תלך וגם במה הבדיל ד' אותנו מן העמים, ונראה עפי"מ שכ' בנזה"ק ריש פ' ויצא ההבדל שבין עושי מצות ללומדי תורה שתורתם אומנתם שעל בעלי מצות נאמר חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם כלומר שמשגיח עליהם ע"י מלאך אבל בעלי תורה שזכו לכתר תורה כראוי הקב"ה משגיח עליו בכבודו ובעצמו, ועפי"ז פרשתי משחז"ל בבא מציעא דף פ"ה על מה אבדה הארץ דבר זה וכו' עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר על עזבם את תורתי עיי"ש ויש להבין מדוע בעונש ביטול תורה חרבה הארץ וכבר נאמרו ונשנו שזה פירושים רבים, וי"ל דהנה ידוע דכל שארי הארצות ניתנו תחת שרי מעלה אבל א"י הוא תחת יד הקב"ה לבדו ודורש אותה תמיד לא ע"י מלאך כ"א הקב"ה בעצמו ובכבודו ועי' בשל"ה שפי' הכתוב התחת א' אנכי וכי אני בא"י שהוא תחת יד הקב"ה עיי"ש וזש"ה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי דהנה כל זמן שעסקו בתורה והקב"ה השגיח עליהם בעצמו לא ע"י מלאך ע"כ הי' ראוי לישב בא"י כי גם הארץ ההוא היא בבחי' זו שהשגחת הש"י עלי' הוא רק משכינת עוזו ית"ש אבל לא כן כשעזבו את תורתו אבדה הארץ כי מה להם לשבת בה אם אינם כדאי להשגחת תשי"ת לבדו כמו הארץ הלזו לכן ויאמר ד' דייקא שהארץ נתונה תחת ידו לבדו ולא לזולתו על עזבם את תורתי ואינם מושגחים עוד ח"ו מאת השי"ת לבדו, ויתבאר בזה דברי הכתוב ולא תלכו בחקת הגוי דהנה מכלל לאו אתה שומע הן דלא תלכו בחוקות הגוי כ"א תלכו בחוקות השי"ת כמשה"כ להלן אם בחקתי תלכו ופרש"י שתהי' עמלים בתורה וע"ז הזהיר אותנו הכ' ג"כ כאן ולא תלכו בחקת הגוי כי אם בחקותי תלכו דהיינו שתהי' עמלים בתורה ולכן ואומר אליכם אתם תירשו את אדמתכם דאם תהי' עמלים בתורה ויהי' מושגחים מאת השי"ת ע"כ תהי' כדאים להיות בארץ ולירש את אדמתם ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי כאשר ידוע בהנחל עליון גוים כל האומות מסרם ד' תחת שר ומלאך והאומה ההוא מושגח ע"י אבל אנחנו בני ישראל המה תח"י הקב"ה והם חבל נחלתו לא ע"י שום מלאך ולכך ראוים הם לישב בארץ ישראל כנ"ל כיון שהם מובדלים מן העמים וכמו א"י שהוא תח"י הקב"ה כן בנ"י עם קרובו מה שלא עשה כן לכל גוי. והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין וגו' פירש"י אין צריך לומר בין פרה לחמור שהרי מובדלין וניכרים הם אלא בין טהורים לך לטמאים לך בין נשחט רובו של סימן לנשחט חציו וכו' והייתם לי קדושים וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ופירש"י ר' אלעזר בן עזרי' אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר וכו' אבל יאמר אפשי בה ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי ת"ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי שתהא הבדלתם מהם לשמי פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים. ונראה לפרש עפי"מ שחקר מוהר"י אלבו בס' העקרים מאמר ג' פ' כ"ח איך יהי' שלימות לנפש מחלק המשפטים שבין איש לרעהו הלא אינם אלא תיקון המדיני וישוב העולם והעלה כי הם נותנים שלימות לנפש מצד המחשבה והכוונה שמכוין בשמירתם לקיים מצות השם לא בשביל תיקון המדיני לבד עכת"ד. ועפי"ז פירשתי דברי המד' ילקוט שמעוני זאת החי' אשר תאכלו רשב"י פתח עמד וימודד ארץ מדד הקב"ה את העולם ולא מצא אומה שיהא ראוי' לקבל התורה אלא ישראל בלבד. והיא פליאה מה שייכות יש לזה דייקא עם להפסוק זאת החי' אשר תאכלו. ולהנ"ל י"ל עפ"י המבואר בס' החינוך פ' משפטים בטעם איסור נבילה וטריפה כי הטריפות וכ"כ הנבילות מולידים הפסד אל הגוף האוכלים עיי"ש וא"כ קשה כנ"ל איך יתכן אשר קיום מצוה זו יתן שלימות לנפש ועכצ"ל כי עיקר השלימות לא בשביל המעשה ר"ל שמקיים בפועל לבלי לאכלו כ"א מהכוונה שאינו אוכל רק בשביל מצות השם אשר צוה שלא לאכלם. ועי' בייט"ל ממוזלה"ה פ' שמיני שפי' בזה המדרש אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים על