עצי חיים על התורה קנב
Atzei Chaim (torah) 152 · עצי חיים על התורה · free full Hebrew text
Open in the reader →מ צ ו ר ע זאת תהי' תורת המצורע במדרש הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד וכו' והי' מכריז מאן בעי למזבן סם חיים כו' הוציא לו ספר תהלים הראה לו הפסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתרי' נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל זאת תהי' תורת המצורע המוציא רע עכ"ל. ונראה לפרש עפימ"ש בשב שמעתתא לפרש הכתוב בהאזינו כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם כי בהיות הנשמה למעלה אינו אלא בבחי' בור ריק שאינו נובע רק מתמלא מאחרים ומצד עצמו הוא ריק וברדתה אל עולם השפל והשיג' מה שעלי' להשיג בגזירתו ית"ש אז היא בבחי' באר מעין המתגבר וכל דלית לי' מגרמי' כלום עני חשוב כמת כמ"ש בגור ארי' דמי באר קרוין מים חיים לפי שנובע מעצמו משא"כ מי בור ולזה עני חשוב כמת ושונא מתנות יחי' ולזה אמר ויפח באפיו נשמת חיים דעיקר בריאת האדם בעוה"ז בכדי שתהא הנפש בבחי' באר ותקרא נשמת חיים ולזה אמר כי לא דבר ריק הוא מכם פי' מעצמותיכם בבחי' בור שאינו מצד עצמו רק מתמלא מאחרים כי הוא חייכם עיקר הבריאה שיהא חיים בבחי' חיות מעצמיכם נבאר ומים המתגבר ונובע מעצמו ובזה לא יהי' נהמא דכסופא עכ"ד עיי"ש. ובזה פירשתי בפ' בהעלותך מה שאמרו חז"ל מצורע חשוב כמת כי ידוע דצרעת בא על עון לה"ר כמבואר בערכין ט"ז ואי' בספרים דמי שמדבר לה"ר נוטלין ממנו כל המעשים טובים מה שעשה וע"כ אמרו דמצורע חשוב כמת כיון דלית לי' מגרמי' כלום ואין לו מבחי' חיות ומאי אהני לי' במה שבא לעולם הזה שיגע לריק שאין לו כלום משלו ועזב לאחרים חילו וע"כ נקרא מת שאין לו כלום משלו שהוא בבחי' חיות מעצמו. ועם זה יתבאר המדרש מי האיש החפץ חיים היינו שיהא בבחי' מים חיים שנובע מעצמו דתכלית הבריאה אשר ברא אלקים את האדם על הארץ להשיג מה שבכחו להשיג ובזה הוא בבחי' חפץ חיים (יט-19) והוציא לו ספר תהלים נצור לשונך מרע שלא ידבר לה"ר ואז אם יקיים ועשה טוב הרי הוא בבחי' חיים דאם דבר לה"ר מאי אהני לי' כל עמלו אף אם יגע בתורה ומצוה כיון שנוטלין ממנו הכל ואך אם שומר פיו ולשונו מלדבר מה שהפה אסור לדבר הרי כל מה דעשה טוב קנין עצמית והוא בבחינת חיים ומסיים המדרש לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע המוציא רע ר"ל דאם מוציא רע היינו שדבר לה"ר אף כל מה שעשה לטוב כל הימים אינו עולה בידו כלל. א"י עפימ"ש בס' דרך פקודיך מל"ת ל"ד בשם הרב הקדוש מוהרמא"ו זצוק"ל דבדבר האדם דברים בטלים הוא כלל אביזרי' דאזהרת לא תרצח כי כל דיבור הוא שיעור קומה שלימה יוצא מכל כחות נפשו והוא מבטלי' שמריק הקומה הלזו למקום תהו ובטל אזי מבטל ומרצח אותה הקומה חלק מקומת נפשו עכ"ד עיי"ש, ומצאתי כדבריו בזוה"ק פ' קדושי' עה"פ לא תלין וגו' דהא כל אינן הבלים דנפקי מפומי' כל ההוא יומא כלהו סלקין קמי' קוב"ה וקיימין קמי' לבתר סלקא נפשי' ונפשי' דאנשי ביתי' וקיימין באינון הבלין דפומי' וכדין אפי' אתגזר על ההוא בר נש כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתערקין ומסתלקי מיני' ע"כ עיי"ש, ובזה פירשו הפ' יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה דהנה ידוע מ"ש הרמ"א באו"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו וכו' ולא דיבורו עם בני אדם כדיבורו במושב המלך כ"ש כשמשים האדם על לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה ובושתו ממנו תמיד וכו' עכ"ד הרי דמי שיראת ד' על פניו שומר פיו ולשונו מלדבר דברים בטלים והבלים, וזש"ה יראת ד' היינו הירא את דבר ד' והוא ע"י שמקיים שויתי ד' לנגדי תמיד דבזה שישים רסן לפיו יגיע אליו היראה מהדר גאונו ע"כ יוסיף ימים עי"ז דבהיפוך ח"ו אשר לא שם אל לבו ליראה את ד' ומדבר דברים בטלים מרצח כחות נפשו ועי"כ שנות רשעים תקצורנ' דאינו שומר תנועותיו ועסקיו ורשע יתקרי וגם שמדבר מה שהפה אסור לדבר ומריק מהקומה שלימ'