עצי חיים על התורה קמז

שרואין רואין אותו יתעלה כי אין מחסור ליראיו כי יראיו יודעין כי כחו ית"ש בכל והוא המקיים הכל ולית אתר פנוי מיני' א"כ אח"כ בעת קיבל שכרו זוכה ורואה כ"כ אפין באפין אך מי שאינו מקיים כנ"ל ח"ו נשאר על קו הדין דבאמת הוי נהמא דכסופא ומתבייש ובעית לאיסתכולי באפי' והיינו פי' דהאי קרא אני בצדק אף שאני מקבל צדקה עכ"ז אחזה פניך בזמן שאשבעה בהקיץ תמונתיך דהיינו שמקיים שויתי ד' לנגדי תמיד והוא פי' נפלא בס"ד עכ"ד הק'. וז"ש הכתוב וירא אליכם כבוד ד' ר"ל בעיניכם הרואות תוכלו לחזות בנועם ד' אפין באפין, וז"ש רש"י ז"ל שהי' אהרן בו"ש ויר"א לגשת כמו"ש הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים וכו' כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה עומד עליו ורואה מעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה בפחד הית"ש ובושתו ממנו תמיד, וע"כ אהרן שהי' תמיד הית' לנגד עיניו וע"כ הי' בו"ש ממנו תמיד וגם יר"א כאשר כן עי"ז יגיע הירא"ה והכנעה בפח"ד הי"ת וע"ז אמר לו משה למה אתה בוש ר"ל בשביל זה עצמה שאתה בוש היינו כיון שעיניך תמיד אל ד' ע"כ לכך נבחרת לשרת בקודש כי כן הוא מדה כנגד מדה וע"י עבודתך תזכה אשר ירא אליכם כבוד ד' ר"ל שתשרה שכינה בינינו ועין בעין נראה בהתגלות כבודו עלינו א"י למה אתה בוש לכך נבחרת עפימ"ש ביש"מ פ' ויקרא להבין ענין הקרבן אם אדם חטא בהמה מה חטאה דעיקר הוא שישים אדם אל לבו שבשביל שחטא ישחט תמורתו בעל חי שלא חטאה ואין עול בכפה בודאי אין זה כ"א השתעבדות פחות לנכבד ומזה יקח ק"ו החוטא בעצמו אם הבע"ח לנגד אדם אשר לא בראו ולא גמלו כל טוב על אחת כמה וכ"ש איך ראוי להאדם להשתעבד ולהכניע להנכבד ממה"מ הקב"ה שבראו והוציאו מאין ליש וגמלו כל טוב ואינו מסיר השגחתו ממנו אף רגע כו' עיי"ש, ועפי"ז י"ל ג"כ כשדיבר משה אל אהרן להקריב את חטאתו לכפר בעדו ובעד ביתו שם אלו לבו החשבון הנ"ל איך שראוי לו להשתעבד לממה"מ וע"כ הי' בוש להקריב את קרבן ד' כי מי הוא שיהי' נרצה להיות ספין כמלאך משרת וע"ז השיב משה לו אדרבה מטעם זה שאתה בוש לכך נבחרת כי זהו עיקר טעם הקרבנות ליקח מוסר השכל לדעת חכמה ומוסר לבא עי"ז לידי הכנעה ומדות טובות איך ראוי לאדם השפל להשתעבד להשם הנכבד ממה''מ הקב"ה. א"י עפימ"ש באוה"ח פ' זו על מה שאמרו חכז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יותרו בני מעיו א"כ הנפש החוטאת משפטה הי תמות כמאמר הנביא איך יביא קרבן ויפטר, ונראה כי טעם נכון יש בדבר עפ"י המשפט כי כשהאדם חוטא אין בחינתו בחינת אדם ע"ד שאמרו אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ונעשה בהמה וביום שחוזר בתשובה רוח הוא באנוש יעלה ממדרגת בהמה למדרגת אדם האם ראוי הוא להמית אדם זה תחת בהמה ולזה דוגמת החוטא שהי' בהמה ראוי להקריב תמורתו בהמה ובזה אפי' בזמן הקרבת הקרבן בעד ה החטא היא על קו המשפט עכ"ד ז"ל, ובזה פירשתי הפ' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבקר וגו' ול"ל אדם ל"ל גם מדוע הקרבן צריך להיות ממין הבהמה דייקא, ולהנ"ל יאמר דהכ' ישמיעני דדוקא כשהוא אדם היינו ששב מחטאו ועלה למדרגת אדם יקריב קרבנו דאל"כ נפש החוטאת נדון וכו' ולזה צריך להביא ממין הבהמה דוגמתו שהי' אז בשעת החטא בבחי' בהמה, ויל"פ בזה המדרש ואל א' כי ירבה לסלוח זהו עשירית האיפה שויתר הקב"ה משלו (הובא ביע"ד ח"ר) דהנה נתבאר דמה שהאדם מביא קרבן כפרה אין זה שום ויתר רק בדין הוא כיון דלאחר זה ששב האדם אין זה הוא שהי' בעת שחטא כיון שנתעלה לבחי' אדם וצריך להביא קרבן תמור נפש הבהמה שהי' האדם בעת החטא והנה בעשירית האיפה שנרצה לו לכפר מליו ולא הביא דבר מה עבור בחי' נפש הבהמה שחטא וע"כ מקרי ויתר מה שהקב"ה מוותר לכפר עליו שא"צ להביא קרבנו מן הבהמה והבן. ובזה יתבאר דברי רש"י הנ"ל שהי' אהרן בוש וירא לגשת מאימת הדין להקריב קרבן לה' לכפר עליו כיון שבדין לכאו' לא מהני קרבן על