עצי חיים על התורה קלד

הגט אפי' חרש שוטה וקטן ופריך בגמ' והא לאו בני דעה נינהו פרש"י ולא ידעו לכתוב לשמה אמר ר"ה שהי' גדול עומד על גביו עיי"ש ומשמע דאם עומד מי שיודע לכוין לשמה אצל מי שאינו יודע לכוין אהני כוונת העומד ע"ג לגבי דאידך שאינו יודע לכוין לשמה עיין במפרשים שם, וי"ל דמשו"ה באו האנשים על הנשים כיון שהנשים לא ידעו לכוין לשמה להבאת המשכן כמו האנשים וכל אנשים שבמקרא לשון חשיבות כמו שפרש"י בפ' שלח וע"כ באו האנשים על הנשים ופרש"י וסמוכין עליהם היינו שהיו עומדים על גביהם ואמר הכ' כל נדיב לב ר"ל עי"ז גם הנשים היו נדיבי לב במחשבה בלב לשמה כמו האנשים כיון שהאנשים כוונו לשמה ע"כ הוי כאלו גם הנשים כוונו לשמה. והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר, עי' באוה"ח שהקשה דהיא ב' דברים הפכים אם דים אינו הותר ואם הותר אינו דים ועוד לא הי' צ"ל אלא שהי' יותר ותי' דים ל"ל ועוד כל הכ' מיותר שהרי אמר למעלה מרבים העם להביא מידי העבודה, ונראה עפימ"ש הרמב"ם והעקרים ז"ל במאמר רחב"ע אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, דהיינו שבכל מצוה ומצוה יושג השלימות והמציא השי"ת מיני שלימות רבים כדי שלא יעדר מן כל אדם אם ירצה וע"כ הרבה להם תורה ומצות בכדי שאף אם יאבד אחת ושתים מהמצות ח"ו יוכל עכ"פ להשיג שלימות מהמצוה אחרת, וזש"ה והמלאכה היתה דים לכל המלאכה ר"ל אשר בנ"י כן עשו והביאו תרומת המשכן באופן היותר מועיל להם וכבר השיגו שלימותן בזו המצוה לבד וע"כ הי' דים לכל המלאכה לעשות אותה ואומרו והותר ירמוז למ"ש החת"ס בהקדמתו לפרש הפ' והותירך ד' לטובה בפרי בטנך עפי"ד הרמב"ם שכתב לבנו אשרי מי שחתמו ימיו במהרה ואלו השרידים אשר ד' קורא וכבר השלימו נפשותם בימי נעוריהם ואריכות ימים של אלו אינו לטובת עצמן רק לטובת זרעם ותלמידיהם אשר גם הם יציקו מים על ידם, וזש"ה יקימך ד' לו לעם קדוש וגו' בתכלית השלימות בעצמותן ועכ"ז והותירך ה' לטובה בפרי בטנך כלומר בעבור פרי בטנך עכ"ד. וזש"ה אע"ג שהי' דים לכל המלאכה דכבר השיגו השלימות ועכ"ז והותר הותירם ד' לטובת הכלל למען ילמדו מהם ועי"כ גם תלמידיהם וצאצאיהם ישלימו נפשותם והבן פ ק ו ד י אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה וגו' ופי' בבעה"ט עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל, ויש להבין מהו העדות, ב) למה השמיענו שהי' עפ"י משה וכי עד עתה לא ידענו שהכל נעשה עפ"י משה, ובזהר ר"י פתח מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו' מה רב טובך דא הוא אור וכו', יתבאר עפימ"ש א"ז זלה"ה ביש"מ פ' שמות עה"פ ותרא אותו כי טוב וגו' פרש"י כשנולד נתמלא הבית כלו אורה, ותוכן דבריו שם דהשראת השכינה לא יתכן רק במי שאין בו תערובות רע רק כלו טוב והנה בכל יש תערובות ע"י חטא הקדום רק מי שמתקן עצמו כמו אברהם אבינו ע"ה שהפכו לטוב, והנה איתא בספרים דאורה בה"א היינו אור השכינה, וז"ש ותרא אותו כי טוב הוא דייקא שאין בו תערובות מפני שלא הי' כלול בחטא הקדום ומפרשין רז"ל מהיכן ראתה שנתמלא הבית כלו אורה היינו אור השכינה וזה לא יתכן רק בכולו טוב עכ"ד ז"ל, ועם זה י"ל דמשו"ה הקים משה בעצמו את המשכן כיון שהי' השראת השכינה במשכן וזה לא יתכן רק בכלו טוב כמשה וע"כ הוא בעצמו הי' צריך לעסוק בהקמת המשכן כדי שתשרה שכינה במעשה ידיו, וזש"ה אשר פקד על פי משה דכל עבודת המשכן הי' ע"פ משה וזהו עדות שהשכינה שורה בישראל וראוי שתשרה שכינה על ידו ויתבאר בזה דברי הזהר ר"י פתח מה רב טובך במשרע"ה שנקרא טוב והיינו שהוא כלו טוב ודא הוא אור היינו אור השכינה אשר יזכה לזה רק מי שהוא כלו טוב. אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה ופרש"י משכן משכן שני פעמים