עצי חיים על התורה קכח

והאמונה בשם הבעש"ט ז"ל לפ' הפ' לעולם ד' דברך נצב בשמים, כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' ותיבת אלו הן נצבות ועומדת לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים להחיותם וכו' כי אלו הי' האותיות מסתלקים כרגע ח"ו וחוזרת למקומן הי' כל השמים אין ואפס והי' כלא הי' כלל וכמו קודם מאמר יהי' רקיע עייש באורך, ועפי"ז נ"ל לפרש הכתובים לא תשא את שם ד"א לשוא זכור את יום השבת לקדשו כי ששת ימים עשה ד' וגו' בהקדם מ"ש באוה"ח פרשת בראשית בששת ימי המעשה נברא גוף העולם ולא הי' בו כח להתקיים רק ע"י ששבת ד' ביום השביעי הקנה בו נפש למען יעמוד ימים רבים, וז"ש כי ששת ימים כלומר שיעמוד רק ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש הקנה בו בחי' נפש להתקיים עדי עד, וז"ש כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו הוי כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שמי ששומר שבת כהלכתו הוא סיבה לקיום העולם ובזה נעשה שותף עכ"ד האוה"ח. ובזה יתבאר סמיכת הפ' לא תשא את שם ד"א לשוא כמש"ל לעולם ד' דברך נצב בשמים שלא יהא גורם בנזקין שיבא ח"ו שם א' לשוא כי במה שנתקיים העולם שברא הקב"ה בזה נתקיים ג"כ מאמר ד' בהארץ ומלואה כדברי הבעש"ט הנ"ל אשר דבר אלקינו יקום לעולם בכל הדברים בשמים ובארץ ומלא כל הארץ כבודו וכל העמדת העולמות הוא רק בכח פיו אשר העמידם לעד לעולם ולא יזדעזע העולם ומסיים הכ' זכור את יום השבת לקדשו כי בזה שנשמור את השבת נעמיד את העולם גם מעתה עד לעולם כי ששת ימים עשה כי רק על ששת ימים עשה ד' את השמים כדברי האוה"ח הנ"ל. ובזה יתבאר וזה הדבר ר"ל בזה הדיבור של הקב"ה (כמו שפירש"י כי בגלל הדבר הזה יברכך ליתן שכר על הדיבור, וזה דבר השמיטה דיבור של שמיטה) תעשה להם לקדש אותם לכהן לי בזה הדיבור של הקב"ה יתקדשו לי אף לדורות כי הדיבור של הקב"ה יעמוד להם אף לדורות ברית כהונת עולם, וע"ז אמר המדרש הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים כשם שגזרת ונעשה שמים לעולם בל תמוט וזה הוא משום דיבורו של הקב"ה העומד לעד אף הדיבור שדברת לקדש אהרן ובניו קיים לעולם וכו' ולכך נאמר וזה הדבר והבן. ת ש א כי תשא את ראש בני ישראל וגו' יתבאר עפימ"ש ביש"מ פ' בראשית הלא אם תטיב שאת, כי לפעמים היצה"ר מדיח את האדם מדרך הטוב בהראותו לו שפלותו ופחיתותו כמ"ש בהעקידה (שער ס"ד) מחויב השקפת האדם אל חלק המעולה שבו ולא על חלק הפחות עיי"ש, וזש"ה דלטוב ישא א"ע ויאמר הלא אני חלק אלקי ממעל עכ"ד ז"ל, וזה י"ל דילמדנו הכ' כאן דלפעמים צריך האדם להגביה עצמו היינו לעבודת השי"ת אל יאמר מי אנכי לבא עד הלום לעסוק בתורת ה' כי אם יביט אל מקור מחצבתו נצר גזעי מעשי ידי הקב"ה להתפאר נפשו אשר הוא חלק אלקי ממעל. וז"ש כי תשא את ראש בנ"י היינו לפעמים כי יתנשא א"ע לצורך גבוה וע"כ צוה הקב"ה לתת רק מחצית השקל כי במדת גאות לבש אל ישתמש רק בחלק המחצה במה שצריך לו אך בלתי לה' לבדו אבל זולת זה הרחק ממך בחי' הנז'. כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם, אפ"ל עפי"מ שכתבתי בפ' בראשית דהנה ידוע דתשובה צריך התעררותא דלתתא האדם צריך להתחיל מעט בתשובה ואח"כ הקב"ה עוזרו אמנם בשבת מעורר אותנו בתשובה בלי התעררותא דלתתא והוא עפימ"ש ביע"ד דבעשי"ת כיון שהוא עת וזמן תחילת בריאת עולם דלא הי' עובדא דלתתא כמו שאה"כ ואדם אין לעבוד את האדמה ע"כ מעורר אותנו בתשובה כעין מעשה בראשית וזמן קא גרם, והנה הבאתי לעיל את דברי אוה"ח כי בכל יום השבת קודש נברא העולם מחדש ואין בהעולם כח להתקיים כ"א ששת ימים כמ"ש כי ששת ימים וגו' וע"כ האומר ויכלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וממילא הוי כמו בעשי"ת א"צ