עצי חיים על התורה קכז

של מצוה עלול לרוה"ק סוד ה' ליראיו כמו"ש שם (דף ס"ה) יין בגימ' שבעים סוד גימ' שבעים, וכן מבואר שם בעובדא דר"ג שהשתמש ברוה"ק עיי"ש והנה להורות הנס שלא שלטו בנו האויבים ע"כ חייב אדם לבסומי בפורי' ביין שמחה של מצוה המסוגל לרוה"ק והיינו השראת השכינה דאז אין אומה ולשון יכולה לשלוט בנו כ"ז ששכינתו בתוכנו. ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בנ"י וגו' במדרש כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה א"ל הקב"ה תורה שלי הי' ונתתי' לך ונתקררה דעתו של משה. ונ"ל דהנה בעקרים (מ"ד פ' ל"ו) חקר בענין שכר ועונש אם הדין נותן שיהי' שניהם זמני לפי ערך העושה והעובד שהוא בעל תכלית או לפי ערך הנעבד ית' שהוא בלתי ב"ת והרי שנינו שהעונש עפ"י הרוב זמני משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש ולפעמים הוא נצחי כמ"ש בר"ה על קצת רשעים שנדונים לדורי דורות וכן בשכר על הרוב נצחי שנאמר לעולם ירשו ארץ ולפעמים זמני כמ"ש משלם לשונאיו והעלה כי שוה"ד נותן שיהי' השכר זמני לפי ערך העובד והקב"ה רב חסד ומשלם לעושי רצונו שכר נצחי ובעונש להיפך עיי"ש. ובספר ייט"ל מאא"ז זצוקלה"ה מביא בשם מורו זלה"ה (פ' פנחס) לפימ"ש חז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה אבל מחשבה רעה אינו מצרף למעשה, ולפי"ז מי שאינו עובד רק במעשה שכרו בגבול ותכלית בעוה"ז אבל מי שעובד את ה' במעשה ובמחשבה זכה ובלב תמים ורצונו לעבוד את בוראו במס"ב רוחו ונשמתו בשביל קדושתו למסור עצמו ואת זרעו אחריו ע"ע בשביל שיתקדש שמו ית' וחושק ומתאוה בלב ונפש לעבוד את בוראו בעבודה שאין לה סוף ותכלית עדי עד אלא שהגוף שהוא ב"ת והגשם יעצרהו לכן ה' החוקר לב וצופה ומביט מחשבתו הטובה מעלה עליו כאלו עשהו ממש עכ"ד ודפח"ח, וז"ש פנחס בן אלעזר וגו' בקנאו את קנאתי בתוכ"ם דייקא הרי לך גודל המס"נ כמבואר בגמ' ומדרש ולכן אמר הנני (בבחי' מה שאני אין סוף) נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (הרי שכר עדי עד) תחת אשר קנא לא' שהוא אין סוף וכו' עכ"ד זצ"ל עיי"ש, ועי' עוד בייט"ל שם בעובדא דאהרן שאמר מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם ופי' המפורשים עפ"י הגמ' כי בפר כהן המשיח נאמר פרוכת הקודש ובפר העלם דבר של צבור לא נאמר הקודש כי אם רובן חטאו קדושתו מסתלקת וע"כ מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם ויאבד ח"ו הוא ונפשו בעשותו זאת ולא יסתלק קדושתו ית' ועל כיו"ב נאמר ואהבת את ד' כו' ובכל נפשך נפש ממש כדאיתא בתקוזה"ק עיי"ש. ועפי"ז נראה לי לפרש הפ' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמסר נפשו בשביל קדושתו ית') ואת בניו אתו שיהי' לו שכר בלתי תכלית עדי עד בזה דגם בניו הם כהני ומשיחי ד' עד אין סוף, מתוך בנ"י עי"ז שאמר יתלה הסרחון בי ולא על בנ"י כדי שלא יסלק קדושתו ית' כנ"ל, והנה אמרו במדרש בשעה שעשו את העגל אמר משה כך אמרת אנכי ד' אלקיך אלקיכם לא נאמר וכו', ובזה ביארתי הכתוב ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת היינו מה שכתוב בתורה וידבר א' אל משה אנכי ד' אלקיך דמשמע שנאמר רק למשה לי צוית ולא להם כאמור במדרש הנ"ל. ועפי"ז יתבאר כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בנ"י הרע למשה מדוע ולמה לא נתקבל גם תפלתו כמו שנתקבל לפני הקב"ה מ"ש אהרן יתלה וכו' ולא בהם וע"ז אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתיה לך דייקא ר"ל דגם מה שאמרת אשר רק לך צויתי ולא להם נתקבל לרצון לפני בעד מליצת ישראל לטוב להם כל הימים. זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי במד"ר הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים א"ת בשמים אלא כשמים כשם שכגזרת ונעשה שמים ויעמידם לעד לעולם אף דיבור שדברת לקדש את אהרן ובניו קיים לעולם שנאמר והי' לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם למה כך כן יהי' דברי אשר יצא מפי ולכך נאמר וזה הדבר עכ"ל מדרש רבה וצ"ב. ונ"ל עפימ"ש בס' ליקוטי אמרים שער היחוד