עצי חיים על מועדים עט

וקח טוב תשובה מחמת שכר טוב אשר צפון ליראי ה' ואע"ג דהוא עמלק"פ או יראת העונש ג"כ בתשובה מותר ואמר למה בתשובה מותר עמלק"פ יותר מכל המצות שבתורה שאין לעשות אותם עמלק"פ ואמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו וכדברי ר' מאיר דיחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם וא"כ דהוא מצוה דרבים מותר עמלק"פ

סוגי' דמצות לאו להנות נתנו

יט) מסכת ר"ה דף כ"ח ע"א אמר רב יהודא בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא והקשו התוס' אמאי מחלק בין עולה לשלמים הא יכול לחלק בעולה גופא בין מזיד לשוגג

ונראה עפ"ד הרשב"א ביבמות דף ק"ד דלהכי אמרי' בגמ' דאי מצות להנות ניתנו לא יצא כדי להצילו מן עבירה דאם יצא א"כ נהנה מן האיסור בזה שקיים המצוה הרי עשה עבירה לכך אמרי' דלא יצא וליכא הנאה ולא עשה עבירה ע"ש ולכאורה קשה להבין כיון שכבר יצא המצוה מ"מ מה בכך דעבד איסורא והלא י"ל דאיסורא דעבד עבד ועכ"פ ידי המצוה כבר יצא אבל י"ל דסבר הרשב"א כיון דמצות צריכות כוונה ואפי' למ"ד א"צ כוונה אפ"ה הא כתבו התוס' בברכות דף י"ב דאם נתכוין שלא לצאת לא יצא ע"ש וא"כ י"ל כיון דמיירי הכא לענין מעילה דהוא בשוגג לכך אמרי' דאח"כ כשידע שהוא שלמים אמדינן דעתי' אלו הי' יודע קודם שתקע שהוא שלמים הי' מכוין בדעתו שלא לצאת כדי שלא יהנה מאיסור וכיון דמכוין שלא לצאת לא יצא [ובניחותא דמצוה אמרי' איגלאי מילתא למפרע דהא במצוה קי"ל כ"ע דיאוש של"מ הוי יאוש וא"כ י"ל דה"ה כדי שלא יעבור איסורא אנן סהדי ואמרי' אגמ"ל עי' בב"מ דף כ"ב ואכמ"ל] וא"כ מיושב קושי' התוס' דרב יהודא מחלק רק בין עולה לשלמים דשניהם מיירי בשוגג ולהכי שפיר אמרינן דבשלמים לא יצא משום דמכוין שלא לצאת כדי שלא יעבור אבל בעולה במזיד אע"ג דלא מעל ולא נפק לחולין מ"מ איסורא דעבד כבר עבד ואפ"ה יצא המצוה ומשו"ה ליכא לחלק בעולה גופא בין מזיד לשוגג

כ) עוד יש ליישב קושי' התוס' עפמ"ש האחרונים דמשו"ה אי מצות להנות נתנו לא יצא משום דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ע"ש והנה לאביי דס"ל מהני י"ל עפ"ד התוס' ב"מ דף קט"ו ע"ב דהא דאמר אביי שם קט"ז בההיא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברי' אתא לקמי' דאביי א"ל זיל אהדרי' לאו משום דלא מהני דהא אביי ס"ל מהני אלא דטעמי' דאביי כיון שהי' שוגג שאם הי' יודע שהוא אסור לא הי' חובלו והוי לי זכיי' בטעות וחוזרות ע"ש בתוס' בדף קט"ו ד"ה וחייב וי"ל דהיינו משום דהיכא דעביד איסורא וגם הי' בטעות גם אביי ס"ל דלא מהני ולפ"ז י"ל כיון דהכא מיירי בשוגג אע"ג דמעילה בכל מקום הוא בשוגג מ"מ לענין לצאת תק"ש י"ל כיון דהוי בשוגג אמרי' דהוי כל עשי' בטעות ואינו יוצא כלל דבכה"ג כ"ע מודו דאי עביד לא מהני וא"כ מיושב קושי' התוס' דמחלק הגמ' רק בין עולה לשלמים כיון דשניהם מיירי בשוגג ומשו"ה בשלמים לא יצא דאי עביד לא מהני אבל בעולה אפי' במזיד שפיר יצא דלא שייך אי עביד ל"מ כיון דהוי במזיד ואינו טעות שיהא חוזרות למ"ד אע"מ

כא) עוד י"ל גם ליישב קושי' התוס' מאי שנא משלמים דלא יצא משום דמל"נ א"כ בשופר של ע"ז נמי נימא דלא יצא, עוד מה שהקשו התוס' בחולין פ"ט לפ"מ דגריס הכא רב יהודא א"כ למה קאמר הטעם בשופר של עה"נ דלא יצא דכתותי מכתת שיעורי' ת"ל מל"נ גם להבין לרב יהודא אמאי בעילה יצא הא שפיר מתקיף לי' רבא אימת מעל וכו' כי קתקע באיסורא תקע

ונלע"ד דהנה לפ"ד הרשב"א הנ"ל דלהכי אי מל"נ ל"י משום דאי יצא א"כ הוא נהנה מן האיסור לכך אמרי' דל"י וליכא הנאה ולא עשה עבירה ויש להקשות ע"ז לפי שיטת הכלבו דמפרש דהא דהנודר הנאה משופר מותר לתקוע