עצי חיים על מועדים עה

עבירה אע"ג שלא הי' לו מחשבה רעה בעבירה עכ"ז חייב קרבן א"כ הרי דעיקר הוא המעשה ולא המחשבה וגם במצוה שלא לשמה עכ"פ מצוה קעביד וא"צ לחזור ולעשות המצוה וכמ"ש בגמ' נזיר שם לעיל ע"א באם אכל הפסח לשם אכילה גסה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו עביד ע"ש וא"כ קשה אמאי גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה הא העיקר הוא המעשה ולא המחשבה ולהנ"ל י"ל דבשוגג דעלמא לא שייך לומר דנפשו של אדם חותה כיון דבהכי ריבתה תורה לחייב על השוגג ועל הנאה כזאת אבל בעבירה לשמה דמתכוין לעשות מצוה והוא באמת עבירה א"כ שוגג כה"ג הא לא ריבתה התורה שיהא חייב וכיון דנפשו של אדם חותה מן האיסור הא לא עביד שום עבירה כיון שאינו נהנה ולכן הוא גדולה ממצוה שלא לשמה כיון דבמחשבתו הי' מתכוין לעשות מצוה ולא עשה שום עבירה וגדולה מחשבה טובה ממצוה בלי מחשבה

והנה בגמ' שבת דף נ"ה הובא ברש"י בפ' וישלח כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וכו' אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה שתבע עלבון אמו וכו' ע"ש ומבואר מזה דראובן עשה עבירה לשמה שהי' כוונתו לקיים מצות כיבוד אם ולהנ"ל הרי משו"ה לא חטא עכ"פ כמו שוגג ולא חייב על זה אפי' כמו שוגג דעלמא משום שנפשו של אדם חיתה מן האיסור ומשו"ה קאמר בלשון הגמ' האומר ראובן חטא טועה דחטא משמע שלא הי' אפי' שוגג ולכאורה קשה אע"ג דנתכוין לתבוע עלבון אמו והי' סבור שמותר מ"מ עכ"פ שוגג הי' וא"כ עכ"פ חטא דהיינו בשוגג ולהנ"ל כיון דנפשו ש"א חותה מן האיסור א"כ אפי' כשוגג לא הוי דהא לא נהנה כלל מן האיסור וכמו אכילה שלא כדרך הנאתן דמותר אפי' לכתחלה לשיטת התוס' בקידושין דף נ"ו שהקשו שם המקדש באיסורי הנאה אמאי אינה מקודשת הא יכולה להנות שלא כדרך הנאתן ועי' במל"מ ה' יסודי התורה

ויתבאר המדרש וישב ראובן אל הבור היינו ששב בתשובה וא"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ר"ל לפני' היינו שסבור שעשה מצוה והוא לפני הקב"ה ולא ידע שהוא עבירה וא"כ אלו הי' יודע שהי' עבירה לא הי' עושה ואדרבה נפשו הוא חותה מן האיסור והוי כאלו עשה עבירה שלא כדה"נ ופטור עלי' אפי' מקרבן לכן בשכר זאת ב"ב עומד ופותח בתשובה זה הושע שאמר שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך וי"ל דהנה מבואר בגמ' הנ"ל דהכתוב מיירי בתשובה מיראה דזדונות נעשית כשגגות ולהנ"ל י"ל כמו דאמרי' בעבירה לשמה דשייך בזה נפשו של אדם חותה כיון דהא דריבתה התורה דשוגג צריך כפרה היינו בשוגג דעלמא אבל לא כן בעבירה לשמה ה"נ י"ל בשוגג כה"ג דנעשה ע"י התשובה שלא הי' מאהבה רק מיראה י"ל ג"כ דבכה"ג כיון דל"ל דבהכי ריבתה תורה דצריך כפרה א"כ י"ל דשייך בזה ג"כ דנפשו ש"א חותה ושוגג כה"ג א"צ כפרה וזשה"כ כי כשלת בעונך היינו שנעשה מהעבירות כשגגות ואמר הכתיב קחו עמכם דברים ושובו א"ה היינו שנאמר לה' דאע"ג דבתשובה מיראה נעשה כשגגות אפ"ה כל תשא עון אשר השי"ת יכפר כל העון ולא יהא אפי' כשוגג וי"ל דמשו"ה כתוב כל תשא עון עפמ"ש המהרש"ל בשבועות דף כ"ג דמאן דמחייב בכל איסורים בכ"ש מחייב נמי בשכלדה"נ ומבואר מזה דכ"ש ושלכדה"נ חדא הוא ועי' במהרש"א שם והנה ביומא דף ע"ג איתרבי חצי שיעור מכל חלב ע"ש וא"כ י"ל דלשון כל משמע נמי שלכדה"נ והיינו שאמר הכתוב כל תשא עון היינו דשוגג כה"ג שהוא שלכדה"נ כנ"ל ואנו מבקשים שימחול לנו והיינו שאמר המדרש משום שראובן עשה תשובה גם על עבירה לשמה שהי' לו התנצלות דנפשו ש"א חותה מן השוגג לכן ב"ב הושע יאמר ג"כ שובה ישראל וגו' כל תשא עון משים דתשובה מיראה עושה כשגגות וכיון דשוגג כה"ג הוי שלכדה"נ לכן ישא עינינו כולה אשר לא ישאר לנו שום רושם מהחטא כלל

ט"ז שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך וגו' ובגמ' יומא גדולה תשובה שזדונות נעשית כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחי' ומשני לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה ויל"ד הלשון עליהם היא יחי' דמשמע