עצי חיים על מועדים עג

ויתבאר שובה ישראל וגו' דהא להנ"ל אם בפ"נ אין הולכין אחה"ר ס"ל כת"ק דיראה אדם עצמו לבד כאלו חציו חייב וחציו זכאי ואם אמרי' דבפ"נ הולכין אחה"ר י"ל העולם נידון אחר רובו וצריך לראות את כל העולם כאלו חצי' וכו' וי"ל דהנביא הוכיח לבני ישראל וכיון דיש ספק הלכה כדברי מי וע"כ אמר אליבא דתרווייהו שיבה ישראל לשון יחיד והיינו כמ"ד אין הולכין בפ"נ אחה"ר וגם קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לשין רבים וזהו כמ"ד הולכין אחה"ר ואמר הנביא אח"כ כל תשא עון היינו כיון דהוא ספק פלוגתא לכן אם יכריע ע"פ רוב במעשיו לזכות א"כ יש לילך בכל אופן לקולא וזה כל תשא עון ר"ל לכל אפי' לרשעים דהא לקולא י"ל דספק פ"נ להקל ואמרי' דהולכין אחה"ר וקח טוב אפי' אם היחיד יכריע במעשיו שיהא רוב העולם לטובה הולכין להקל דהרשעים יהא נדונים כמעשה הצדיקים דלהקל הולכין בפ"נ אחר הרוב

יד) שובה ישראל וגו' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו' ויליד מהו כל תשא עון וגם קח טוב מה בעי בזה [ב] לבאר המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וכי ראשון הוא הלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות וצ"ב, עוד במדרש הה"ד תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח

ונראה עפ"ד הגמ' סיכה דף כ"ז אהא דאמרי' במשנה אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ומעשה בריב"ז הביאו לו לטעום את התבשיל ולר"ג שני כותבות ואמרו העלום לסוכה ופריך בגמ' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בי' משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לריב"ז וכו' והקשה בא"ר סי' תרל"ט ס"ק י"א מאי פריך מעשה לסתור דילמא מעשה דריב"ז ור"ג הי' ביו"ט או בשבת דאכילת ארעי שלהן הוי קבע כמו דאמרי' במס' ביצה דף ל"ד דשבת קובעת למעשר היינו דאפי' אכילת ארעי דפטור ממעשר מ"מ בשבת קובעת למעשר וה"נ ביו"ט אכילת ארעי ג"כ קובע יחייב בסוכה. ונראה ליישב ע"ד אגדה עפמ"ש הר"ם אלשיך זללה"ה בפ' אמור עה"פ בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' וז"ל כי הן זאת היתה כוונתו ית"ש לשום את בנ"י באוהלים בצאתם ממצרים לתת להם ארץ טובה לצאת מדירת קבע לשבת בדירת ארעי והרמז בזה אשר לא יעשה עיקר וקבע מחיי עוה"ז לאכול לשבעה ולמכסה כי אדרבא כל עיקר הכוונה לעשות ארעי מעוה"ז כי הוא כמו יושב אוהל העומד לנסוע ממקום למקום וז"ש בסוכות תשבו שבעת ימים לרמז לז' עשירית חיי האדם ימי שנותיהם שבעים שנה שיחד כולם דירת ארעי המה עכ"ד הצורך לענינינו ובזה יתבאר הטעם למה אוכלין ארעי חוץ לסוכה ומה נשתנה מצוה זו משאר מצות כמו מצה דמקיים בפסח מצה זו שאוכל ואפי' אם הי' רק ארעי קיים המצוה אמנם לפי הנ"ל דהרמז במצות סוכה לעשות מעוה"ז ארעי ולא לעשות קביעות מעוה"ז א"כ שפיר דבאוכל ארעי פטור מן הסוכה דהא בלא"ה הוא ארעי ואפי' הוא אוכל בבית ודוקא באוכל אכילת קבע מחויב בסוכה להראות בזה כי האכילה וחיי העוה"ז הוא רק ארעי ואפי' הוא אוכל אכילת קבע ומיושב ממילא קושי' הא"ר דאין לומר דשבת קובעת לענין סוכה דהא אדרבא כל ענין הסוכה הוא כדי להראות דאין אוכלין אפי' קבע אלא בדרך ארעי וא"כ כש"כ דאכילת ארעי לא הוי קבע ואפי' בשבת הוא כן דאל"כ בטלה כל הענין והטעם דמצוה זו

ובזה יש לפרש הגמ' ב"ב דף ע"ח מה דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבוני של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה וכו' ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב וקשה וכי המושלים ביצרם עובדים את השי"ת מכח שכר ועונש וגם במה יבנה בעוה"ז והא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולהנ"ל יתבאר דהכוונה חשבונו של עולם היינו שיחשוב ימי עולם וחיי האדם בעוה"ז ימי שנותינו של אדם כצל עובר וכל עוה"ז הוא עולם עובר וכלה ונפסד אבל עוה"ב הוא נועם מתמיד עדי עד והוא נצחי קיים לעולמי עד והיינו הפסד מצוה נגד שכרה מה שהוא הפסד בעוה"ז עולם עובר במה שקיים המצות נגד שכרה אשר מוכן ומזומן בעולם הנצחי לעוה"ב וא"כ