עצי חיים על מועדים סז

בתר מעשה לבד ואי לא תסב פלגא ותשבוק פלגא ר"ל אפי' למ"ד דאזלינן בתר מחשבה ג"כ מ"מ בתר מעשה נמי אזלינן וא"כ עכ"פ חצי מן החטא יהא נמחל על ידי מעשה התשובה

ט) שובה ישראל עד ה"א ואמרי' בגמ' יומא פ"ו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וצ"ב ענינו מה הוא (ב) כי כשלת בעונך ומשמע דהוא נתינת טעם ע"ז דמשו"ה התשובה מגעת עד ה"א מכיון דנכשל בעונו והוא תמי' גם להבין השייכות אלה הדברים לענין הקרבנות דכתי' ונשלמה פרים שפתינו וגם מדוע נקט פרים דוקא ולא כתיב קרבנות סתם דרך כלל דמשמע כל הכשר להביא ממנו קרבן לה' כגון שה כשבים ועזים וכדומה

ונראה בהקדם ביאור דברי הגמ' בריה דף כ"ג דשופר של פרה פסול משום דרב חסדא דאמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור פי' קטגור זהב העגל ושופר של פרה נמי קטגור דעגל הוא וכו' ופריך והא איכא בגדי זהב מבחוץ ומשני מבפנים קאמרינן ופריך שופר נמי בחוץ הוא ומשני כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי עכ"ד הגמ' עיי"ש ובטורי אבן שם נתקשה בהבנת דברי הגמ' דלזכרון דקאמר מאי הוא עיי"ש וגם אמאי היא בזה כבפנים והא ס"ס שופר מבחוץ הוא. ונראה עפימ"ש בישמח משה פ' יתרו לפרש מאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד עפ"י דברי הגמ' חגיגה דף ה' ומי איכא בכי' קמי' הקב"ה והא אמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה ומשני לא קשי' הא בבתי גוואי והא בבתי בראי פי' בבתי גוואי ע"ז נאמר במסתרים תבכה נפשי ובבתי בראי חדוה במקומו ע"כ הגמ', והנה הבעל תשובה מה לו לשמחה והוא באימה ופחד וע"כ אין לו מקום בבתי בראי אך הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד להכניסו בבתי גואי ששם בחי' עמידה אבל הצדיקים גמורים עובדים את ה' בשמחה בבחי' בתי בראי ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא להכניסו לבתי גואי וע"כ במקום שבע"ת עומדים בבחי' עמידה בבתי גואי אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם כיון שהם עומדים בבתי גואי והצדיקים גמורים הם בבתי בראי עכ"ד עיי"ש, והנה ידוע מ"ש הרמב"ם ב"ה תשובה בטעם תק"ש לעורר את לב העם יזכרו וישיבו אל ה', וז"ש הגמ' כיון דשופר לזכרון אתא היינו להזכיר את האדם לשוב בתשובה מפחד ומהדר גאונו וע"כ כבפנים דמי כמו שידוע דמקדש שלמטה מכוין כנגד ביהמ"ק שלמעלה וכמו זה כו' יקרא זה הן ושמותיהן שוה וע"כ כבפנים דמי משום דבע"ת הוא בבתי גואי ושופר נמי דאתא לזכרון את האדם בתשובה הוי כבפנים ר"ל בבחי' בתי גואי והבן, והנה נ"ל דהא דאמרי' דבע"ת הם בבחי' בתי גואי הוא רק בתשובה מיראה והוא בעצבות רוח וע"כ אין לו מקום בבתי בראי והקב"ה חותר לו חתירה ומכניסי תחת כנפיו בבתי גואי אבל בתשובה מאהבה מתוך שמחה הרי הוא כצדיק גמור והוא בבחי' בתי בראי, והשתא יתבאר דברי הכ' שובה ישראל עד ה' א' ומפרש בגמ' דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ור"ל בתשובה מיראה דהוא בבתי גואי לפני ולפנים והיינו עד כסא הכבוד דהקב"ה חותר חתירה להכניסו בבתי גואי ואמר הכ' מ"ט הוא בבתי גואי כי כשלת בעונך והוא נתינת טעם על שהוא בבתי גואי משום דכשלת בעונך וכמו שהקשה בגמ' קרי לי' עון וקרי לי' מכשול, ומשני כאן מיראה דהזדונות נעשית לו כשגגות ע"כ קרי מכשול וא"כ דהכ' מיירי דוקא בתשובה מיראה וע"כ הוא בבתי גואי היינו עד כסא הכבוד, ואמר הכ' אמרו אליו כל תשא עון אם הקב"ה ישא לפשענו כל כלו משמע שלא ישאיר לנו אף שוגג והיינו מאהבה מתוך שמחה ואז נהי' בבחי' בתי בראי כדרך הצדיקים גמורים ואז ונשלמה פרים שפתינו התשובה נחשב לנו אף באופן שמותר להקריב פרים דהוא קטגור ואסור לעבודה מבפנים בבתי גואי אבל אם כל תשא עון דהיינו בתשובה מאהבה והיא בבתי בראי ונשלמה פרים דייקא כיון דבעבודה הנעשה בחוץ אף קטגור נעשה סנגור והבן

י) שובה ישראל עד ה"א אמרו אליו כל תשא עון וגו' ובמדרש ילקוט ר' יודן אומר כל תשא כולהון שביק ואי לא תסב פלגא ותשבוק