עצי חיים על מועדים סו

לתשובה ויש לחוש למאן דס"ל מסייע יש בו ממש וכאלו שניהם עשאותו א"כ מאי מהני התשובה שיהא נקרא עלינו כאלו עשינו לבדנה ולכך אמר הכתיב אע"ג שהקב"ה מצוי היא לנו מ"מ ירבה לסלוח היינו שיהא נקרא על שמינו כולה ולא מקצתה וא"כ הוא מרבה יותר ממה שעשינו מעצמינו וזה החסד שעושה הקב"ה לנו בעשרת הימים, ויתבאר הויכוח בין הקב"ה לכנס"י דאנו אומרים השיבנו ה' אליך דאע"פ שמעצמינו אם אין לנו התעוררת לשוב אלי' באמת רק ע"י התעוררות מלמעלה וא"כ הקב"ה הוא מסייע לנו מ"מ הוא כאלו מעצמינו עשינו הכל דהא עי"ז מה שהקב"ה מסייע אותנו לא נגרע חלקינו כתלמודא דידן דס"ל דמסייע אין בו ממש אבל הקב"ה מתוכח עמנו שובו אלי אשר אנחנו מעצמינו בלי עזר וסיוע, נחפשה דרכינו ונשובה אליו כדברי הספרי דמסייע יש בו ממש וא"כ בתשובה ע"י סיוע לא הוי כאלו נעשה כולה רק פלגא עלינו ופלגא מכח העזר אשר נקרא על שמו ית' ויתבאר דברי המדרש ר' יודן אומר כל תשא עון ועונותינו לא תשא דהנה י"ל דתשובה מיראה מאהבת השכר או העדר העונש זה מיקרי צריך סעד לתומכו כיון דמעצמינו לא הי' עושה רק בשביל יראת העונש א"כ היראה מעונש היא העזר מזולתו אבל בתשובה מאהבה בשביל האמת אשר ע"י העון ח"ו נתרחק מאת הבוב"ה כאמור ועונותיכם הבדילו בינכם לבין אלקיכם וא"כ התעוררת האהבה הוא מעצמו בלי עזר וסעד לתומכו והנה בגמ' יומא אמרי' כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול דהוא שוגג ומשני דמיירו בתשובה מיראה דזדונות נעשות כשגגות וא"כ למ"ד מסייע אין בו ממש גם בתשובה מיראה הוא כאלו עשה תשובה כולו מעצמו וזה שאמר ר' יודן כל תשא עין שיהא נמחל כל העין כמו דאמרי' בעלמא מסייע אין בו ממש כן תשובה מיראה נחשב לו כאלו עשה כולה ור' נחמי' סובר כהספרי וע"כ אמר תסב פלגא ותשבוק פלגא דמסייע פלגא עביד והוא כאלו שניהם עשאוהו זה מחצה וזה מחצה, (ועיין בעצ"ח פרשת נח חלק הדרושים)

ח) א"י לפרש המדרש במאי פליגו הני תנאי דהנה במנחות דף ס"ד פליגו שם רבה ורבא שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור ומבואר שם דרבא ס"ל חייב משום דאזלינן בתר מחשבתו ורבה אמר פטור דאזלינן בתר מעשיו ע"ש ונראה בזה דהנה בר"ה דף ד' כתבו התוס' דהא דאמרי' אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס היינו בתוהא על הראשונות אם לא יעשה שאלתו ומשמע מזה דבאינו תוהא על הראשונות מותר עמלק"פ ויש עוד שיטה אחרת דעבודה עמלק"פ הוא כעובד את עצמו ולא מיקרי עבודת ה' וא"כ אסור עמלק"פ אלא דבצדקה שאני דכתיב בחנוני נא בזאת ועיי' בייט"פ מאמר שוב אשיב אות כ"ח וי"ל דהא אם עשה מצוה עמלק"פ אם בדיעבד שפיר מצוה קעביד תליא בזה בפלוגתא דרבה ורבא הנ"ל דלמ"ד דאזלינן בתר מחשבתו וכיון דבמחשבה עשה לעצמו ולא למען לעשות מצות ה' ע"כ אסור עמלק"פ אבל למ"ד דאזלינן בתר מעשיו ע"כ כיון דבמעשה עשה מצוה כתיקונו אע"ג דבמחשבתו הי' להנאת עצמו לא אזלינן בתר מחשבתו וע"כ ס"ל דמותר עמלק"פ

והנה בתשובה מיראת העונש י"ל ג"כ כנ"ל דאם אזלינן בתר מחשבה לא הוי תשובה מעולה כיון דבמחשבה אינו שב מידועתו מחמת אהבת בוראו ב"ה או מיראת רוממותו כי אם שירא מחמת העונש שיענוש למי שיעבור על מצותיו אבל למ"ד דאזלינן בתר מעשיו וכיון דעכ"פ הוא חוזר בתשובה ומתנחם על הרעה אשר עשה לא איכפת לן על עיקר החרטה האיך ולמה היא מתחרט והנה בהכתוב שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך מדבר בתשובה מיראה כמבואר בגמ' דלהכי קרי לי' מכשול וקרי' לי' עון משום דבתשובה מיראה זדונות נעשות כשגגות ויתבאר המדר' ר' יודן אמר כל תשא עון שיהא נמחל כל העון כיון דס"ל דאזלינן בתר מעשה ולא בתר מחשבתו וע"כ אע"ג דהתשובה היתה מיראת העונש יהא נמחל כל החטא אבל ר' נחמי' מסופק הי' אם הלכה דאזלינן בתר מעשה או בתר מחשבה וע"כ אמר כלהון שביק אם אזלינן