עצי חיים על מועדים סג

שנמחל להם עונם ולכן אין חטא בא לידו. וז"ש שובה ישראל עד ה"א וכדברי המדרש עד ר"ל הקב"ה כביכול הוא עד שלא ישוב לזה החטא ואם תאמר האיך יעיד הלא הידיעה אינו מזדקק לבחירה ע"ז אמר הכתיב אמרו אליו כל תשא עון ר"ל לכל תשא עון היינו לכל עולם כי יחיד ששב מוחלין לכל העולם ומזכה את הרבים אין חטא בא לידו ועל כן יכול להעיד ולא מכח ידועת העתיד שאינו מזדקק לבחירה

ויבואר ג"כ דברי הגמ' ב"ב דף ע"ח אהא דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב ויל"ד הלשון מהו חשבונו של עולם גם יש להבין איך המושלים ביצרם יאמרו כן והרי אמרו אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמלק"פ ולהנ"ל יתבאר דהמושלים ביצרם היינו שהי' להם יצה"ר וכגבור אזרו חלציהם לכבשו וכבר אמרו חז"ל בפ' אין עומדין דף ל"ד במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם ובמהרש"א שם נתקשה בזה הטעם למה ויש לומר דהכוונה דבעלי תשובה כיון שעל ידי תשובתם ה' סליחה ומחילה לכל העולם והוא כמזכה את הרבים ואין חטא בא לידו אבל הצדיקים גמורים אינם במדרגה זו כי הן בקדושיו לא יאמין ועל כן בזה בעל תשובה הוא מובטח יותר שלא יחטא מצדיק גמור וז"ש בגמ' המושלים ביצרם יאמרו בואו חשבון בואו ונחשוב חשבון של עולם במה שע"י תשובתו נתכפר ונסלח לכל עדת בני ישראל והיינו לכל העולם אם אתה עושה כן לעשות תשובה אשר עי"ז מוחלין לכל העולם תבנה בעוה"ז ובעוה"ב היינו שהוא מובטח לעוה"ב ויעוד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטאיו וגם יבנה בעוה"ז כמו שכתבו המפורשים דמשו"ה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום שמא יחטא ח"ו ועבירה מכבה מצוה כדאיתא בסוטה כ"א עיי"ש וא"כ לפ"ז בעלי תשובה כיון שהוא מזכה רבים ואין חטא בא לידו לכן גם בעוה"ז יבנה ובדין הוא שיטול שכרו עם רב טוב הצפון ליראיו עין לא ראתה א' זולתיך אם נשוב אל ה' בלב ונפש

ו) בגמ' יומא דף פ"ו אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוניך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחי' ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ויל"ד ממאי משמע מדכתיב עליהם הוא יחי' דנעשית לו הכל כזכיות ודלמא אך בזאת יכופר עונותיו וכבר דברו מזה המפורשים גם לבאר דברי הגמ' שבועות דף ל"ט אומרין לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ה"א לשוא מאי טעמא אילימא משום דאתייהב בסיני עשר הדברות נמי אתייהב ואלא משום דחמירא ומי חמירא והתנן וכו' אלא כדקתני טעמא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן לא ינקה וכו' הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינו שבים ופירש"י וכאן אף לשבים לא ינקה בלא פרעון וצריך לבאר מה זה שהעולם נזדעזע על לאו דלא תשא וגם מה נשתנה עון שבועות אשר לא ינקה ה' אפי' לשבים

ונראה עפי"ד הגמ' בקידושין דף מ' דבישראל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה טובה מצרפה למעשה וכתבו התוס' שם דבעכו"ם איפכא מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה טובה של עכו"ם אין הקב"ה מצרפה למעשה ונראה לומר טעמא של דבר עפי"מ דאמרי' בגמ' יומא דף ע"ג חצי שיעור אסור מה"ת ואם אכל חצי זית איסור ג"כ עבר על איסורא דאו' ישתב במ"ל פ"א מה' חו"מ דה"ה במצוה אמרי' ג"כ הכי ואם אין לו רק חצי זית מצה אע"ג דלא עשה מצותי' כהלכה עכ"ז קצת מצוה עביד עיי"ש וכבר האריכו בזה האחרונים והנה כבר כתבתי בחידושי על סוגי' זו דלפי מאי דאמרי' דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי לזית שלם כמ"ש בגמ' שם אבל בנשבע שלא לאכול בזה לא שייך לומר חזי לאיצטרופי כיון דכבר גלה דעתו שלא לאכול עוד ולא חזי לצרפו לשיעור שלם והוכחתי סברה זו מדברי הר"ן בפ"ק דקידושין גבי עגל זה לפדיון בני דלא יוכל