עצי חיים על מועדים נב

כיון דזה הוא כמו העולה דיושב הקב"ה על כסא רחמים ע"י השופר ונמתקין הדינים כמו בזמן שנעשה העולה ע"י ישראל ולכן אסמכי' הכתוב יום תרועה לועשיתם כיון דהכוונה בזה דהתרועה הוא כמו שיעשו ישראל את העולה ויומתקו הדינים ע"י ישראל ולא ע"י מה"ש אשר הקב"ה חפץ יותר מהתיקון שנעשה ע"י ישראל ויבואר ג"כ תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב היינו כי המתקת הדינים שזה הוא המשפט לא' ר"ל מדה"ד שייך ביום הזה רק לישראל ולא שהמלאכים ימתקו את הדינים אך ישראל יכולים למתק הדינים לטובה ע"י השופר

מג) בפ' העקידה והא' נסה את אברהם להבין למה אמר והא' ולא כתיב וה' נסה וגו' [ב] להבין המדרש כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נסיון אחר נסיון גדולין אחר גדולין מאי קשי' לי' שמביא פסוק זה [ג] שאמר נסה את אברהם ולא את יצחק שהרי גם יצחק נתנסה שהי' בן ל"ז שנים וכבר הקשו זה בזוה"ק ועי' באב"ע [ד] ביום השלישי וישא אברהם וגו' ואיתא במדרש כתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו זה יום השלישי של אברהם וצ"ב [ה] אל תשלח ידך אל הנער וגו' כי עתה ידעתי כי ירא א' אתה וקשה ג"כ למה לא אמר כי ירא ה' אתה [ו] ה' יראה אשר יאמר היום תיבת היום צ"ב [ז] כי ברך אברכך כפל הלשון ל"ל

ונראה דהנה במדרש ויאמר אל תשלח ידך וגו' אמר אחנקנו א"ל אל תשלח ידך אל הנער אוציא ממנו טפת דם א"ל אל תעש לו מאומה ומזה מבואר כי אברהם אבינו ע"ה מרוב אהבתו להשי"ת הי' רוצה בכל לבבו ובכל נפשו להקריב את בנו יחידו לעולה לה' אך כי מנע את עצמו מבלי לעשות לבנו מאומה בשביל מצותיו ית"ש אשר צוהו אל תשלח ידך ואל תעש לו מאומה והנה אאמוזל"ה בייט"פ לר"ה אות י"ב ביאר שם ברוחב הענין שהי' בזה נסיון אחר נסיון שתחלה נסהו שא"ל לשחוט את בנו אח"ז נסהו באמור לו אל תשלח ידך אל הנער אם גם בזה שיש בו הנאתו לא יכוון להנאתו כ"א בשביל שגזר עליו ה' שלא ישלח ידו אליו ויתבאר שם כי יצחק לא נתנסה רק בנסיון הראשון ולכן לא הזכירו התורה רק נסיון של אברהם כי זכות הל"ת שנמנע מלשוחטו כדי לקיים מצות בוראו ביקש אברהם שזה יראה לבניו אחריו שילכו בדרכו שגם בצורכי הגשמיות לא יכוונו בעבור הנאת עצמם כ"א למענו ית"ש עיי"ש דבריו כי נעמו, ולע"ד י"ל עוד דמשו"ה הזכירו התורה רק הנסיון של הל"ת עפמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש א"ד שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ופי' הרמב"ם בעבור שינהג מנהג טוב בין בני אדם ימצא טוב בעוה"ז ועל שעשה רצון קונו בזה ימצא טוב בעוה"ב ע"ש וה"נ י"ל דבמצוה שרצה לקיים לשוחטו הוא מצוה בינו לבין קונו ואינו מגיע רק שכר עוה"ב אבל במה שקיים שלא לשוחטו בעבור שכן צוה לו ה' הוא מצוה בין בני אדם ועי"ז מגיע שכר בעוה"ז ולכן הזכירו התורה רק הנסיון של אל תשלח ידך וגו' כי בעבור זה מגיע שכר לישראל בעוה"ז אבל בעבור נסיון הראשון שהוא מצוה בינו לבין קונו הא בזה קי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ויתבאר בזה ושמרתם את חקתי וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' היינו שיעשה את מצות ה' וחי בהם כדי להחיותם זה את זה כמו באברהם שעשה מצוה שלא שחט את בנו יצחק במצות ה' אני ה' ופירש"י נאמן לשלם סכר היינו בעוה"ז כי על מנהג טוב בין בנ"א מגיע שכר גם בעוה"ז

ויבואר בזה והא' נסה את אברהם דהנה בתיקונו זוה"ק תיקון כ"ט וז"ל פיקודין דל"ת מסטרא דדין דאיהו אלקים פיקודין דעשה מסטרא דימינא דאיהו רחמי דכלילן באברהם וכו' עכ"ל וזש"ה והא' נסה היינו בבחי' א' שהוא ל"ת בזה נסה את אברהם דייקא ולא את יצחק דהא יצחק לא נתנסה בזה שלא להיות נשחט רק אברהם כנ"ל וקשי' לי' למדרש למה אמר הכתוב והא' ולא כתיב וה' ולכן מביא המדרש הפסוק נתת ליראיך נס להתנוסס ליראך דייקא היינו שמה שקיים א"א ע"ה הל"ת דהוא בבחי' יראה הבא ממדת א' והוא נסיון אחר נסיון היינו הל"ת אחר שקיים המ"ע