עצי חיים על מועדים נ

ויבואר הגמ' למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן היינו כשהן עומדין ר"ל שתוקעין על הסדר בתפלה בבכנס"י ובבמד"ר אשר שם הוא כא"י שהוא תחת יד הקב"ה ואין שם שרי מעלה להסטין ולקטרג כדי לערבב השטן וכפירש"י שלא יסטין ומסתתמין דבריו היינו כיון שאין שם שרי מעלה אין לו למי לקטרג והקב"ה בעצמו ובכבודו כביכול הוא יחפוץ לצדקינו וזש"ה תקעו בחודש שופר והוא כדי להחריד הלבבות ויקבלו עליהם עול מלכות שמים ומחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה כיון שבעת ההוא בעמדם להתפלל לפני הקב"ה הם כאשר בהיותם על אדמתם בא"י ואמר כי חוק לישראל הוא ר"ל בבחי' חוק דעי"ז נסתם כל המשמאילים בשעת המשפט כיון דבשעת תק"ש המשפט הוא רק לא' יעקב לבדו בלי צר ומסטין ואין מי מוחה בידו כיון שאין שטן ופגע רע, ויתבאר המדרש בשעה שהקב"ה יושב ועולה בדין הוא עולה כדרך המשפט כיון שיש משמאילים ומיימינום ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה היינו בבכנס"י ובבמד"ר ששם הוא כא"י תחת יד הקב"ה בעצמו ויקבלו עליהם עול מלכותו ית"ש עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים כיון שאין מי שימחה להשטין ולקטרג ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם אימתי בחדש השביעי

מ) בחדש השביעי באחד לחדש וגו' ובמדרש ילקוט ר' ברכי' בשם ר' ירמי' פתח מה כתיב למעלה מן הענין לא תכלה פאת שדך וגו' אומות העולם שמכלין את שדותיהן עליהם הוא אומר כי אעשה כלה בכל הגוים ישראל שאין מכלין שדותיהן עליהם הוא אומר ואותך לא אעשה כלה ואימתי בחדש השביעי ונראה עפמ"ש אאמו"ר זצוקללה"ה בספרו קדושת יו"ט בפ' וירא לפרש הכתוב ויטע אשל וגו' עפ"ד המדרש בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר וכו' וכן היא במדרש פ' וירא שאמר אברהם אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם הרי שמתנהג השי"ת במדה"ר בשביל שיהא קיום לעולם והנה ידוע כי במדה שאדם מודד מודדין לו וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וזה פי' הכתוב ויטע אשל ר"ת אכילה שתי' לוי' ר"ל מכח שריחם על הבריות לתת להם מאכל ומשתה עי"ז ויקרא בשם ה' נתעורר מדת הרחמים בעולם כי במדה שאדם מודד וכו' וא"כ א' עולם דאית עלמא קאים ועי"ז הוא ית' א' עולם עכד"ק

ויתבאר בזה ג"כ מאמרם ז"ל גדולה מתנת עניים שמהפכת מדה"ד לרחמים היינו כיון שנותן מתנות לעניים א"כ הוא עוסק בקיום העולם במה שיש בידו ולכן במדה זו מודדין לו ומהפך עליו מדה"ד לרחמים בעבור קיום העולם, והנה ח"ו אם מעלים עיניו מן העני ואינו חושש בקיומו נשאר עליו על תחלת המחשבה במת שעלה לברוא במדה"ד ויש לבאר בזה משה"כ פ' וירא ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ודרשו חז"ל הכצעקתה צעקת ריבה אחת וכו' על שנתנה מזון לעני ר"ל מפני שלא נתנו מזון לעני בעבור זה דייקא כלה כיון שאנשי סדום לא חששו על קיום העולם והם בעבור זה כמו תחלת המחשבה שהוא במדה"ד וע"כ כלה ממילא דהא במדה"ד אין העולם מתקיים

וזשה"מ אוה"ע שמכלין שדותיהן ר"ל שאינם מרחמין על הבריות להניח להם פיאה כדי שיבואו עניים וילקטו וע"כ נאמר בהן כי אעשה כלה ממילא כי מתנהג עמהם במדה"ד ואין העולם מתקיים אבל לא כן בישראל שאינם מכלין שדותיהן ומרחמין על הבריות וע"כ מרחמין עליהם מן השמים ומתנהג הקב"ה עמהם במדה"ר ועליהם נאמר ואותך לא אעשה כלה ואימתי בחודש השביעי ר"ל בעת שנברא העולם וראה שאין העולם מתקיים במדה"ד וע"כ שיתף מדה"ר לאותן שמתנהגים ברחמים למדוד לנו כמדתם ברחמים

מא) תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא וגו' ודקדקו המפורשים כפל הלשון וי"ל עפמ"ש הרמ"א בתהלים י"ד לפ' הכתוב מי יתן מציון ישועת ישראל וז"ל בקיצור והוא כמו