עצי חיים על מועדים ד

לראש השנה א) בחדש השביעי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש וגו'

במד"ר הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים וגו' למשפטיך עמדו היום וגו' תני בשם ר"א בכ"ה באלול נברא העולם וכו' בשעה ראשונה עלה במחשבה וכו' בעשירי עבר באחד עשר נידון בשנים עשר יצא בדימוס אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני היום הזה בדין ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין מלפני בדימוס אימתי בחודש השביעי

וצ"ב להבין הלשון זה סימן לבניך הי' די לומר אמר הקב"ה כשם שעמדת לפני וכו'

אולם י"ל בהקדם להבין הענין חטא של אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה שלא נצטוה אלא על מצוה קלה ועבר עלי' ולא הי' יכול שעה מועטת לכבוש את יצרו אבל הענין הוא עפ"י מאחז"ל עה"פ בפ' תולדות וירח את ריח בגדי' ויאמר ראה ריח בני כריח שדה וגו' א"ת בגדי' אלא בוגדי' והמאמר צ"ב גם הדמיון הזה במקרא גופי' שמדמי להדדי ריח בני כריח השדה מה שייכי להדדי

גם להבין הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט וצ"ב כי אם אין מי שימליץ טוב בעדינו מאין תמצא לנו דברי זכות לצדקינו במשפט

ונראה דהנה אמרו חז"ל ר"ה דף ט"ז מלך וצבור מלך נכנס תחלה מקמי דליפיש חרון אף וכתב ביע"ד חלק שני דרשה א' הענין הוא לטובת העם הבאים אחרי' דאם יצא זכאי בהשפטו אז בזכותו יגין על עמו ואם ח"ו לא יזכה במשפטו אז ינצל העם וימצאו מענה כי המה לא הטיבו דרכם אחרי רואם רוע מנהיגם שהוא ג"כ אינו חף מפשע ומה יענו פשוטי העם אם בארזים נפל שלהבת. ולכך מלך נכנס תחלה דלא ליפוש חרון אף על הצבור והמה נצולים ממנ"פ, והנה סברא זו מבואר במד"ר דלכך ברא ד' שמים קודם לארץ בכדי שיעמדו שמים תחלה לדין בהיותם ראשון ליצירה והן שמים לא יזכו בעיני' וא"כ יושבי הארן מנוצלים אחרי כי גם השמים אשר המה משוללים מיצה"ר לא זכו מה יעשו האנשים קרוצי חומר אשר היצה"ר דר ביניהם

וזשה"כ אשא עיני אל ההרים וגו' דהנה אמרו ז"ל הרים אלו הגדולים נשואי ישראל מאין יבוא עזרי כי איך יהי' זכותם מגין הלא גם הם פקו פלילה יחטאו ואיזה זכות יגין בעדינו, ע"ז אמר עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ, שמים תחלה ואח"כ הארץ להתנצלות כנ"ל ממילא גם אנחנו נצולים מטעם זה ע"כ

ועפי"ז י"ל המקרא בפ' שלח וראיתם וגו' היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, ופירש רש"י ז"ל אם יש בה אדם כשר שיגין עליהם בזכותו

וצריך להבין קישור הדברים והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ לזה אם יש בה עץ הוא הצדיק המגין בזכותו, אבל הענין הוא ע"פ שמבואר בס' אוהב ישראל לפרש הפסוק ויאמר א' תדשא הארץ וגו' עץ פרי וגו' ותוצא הארץ עץ עושה פרי פירש רש"י ז"ל עץ פרי שיהי' טעם העץ כטעם הפרי לפיכך נפקדה גם היא על חטאה דלכאורה יפלא מאין בא זה שתחטא הארץ נגד יוצרה וקינה יתב' בשלמא האדם שהוא בו"ד שייך שפיר לפעמים מפני היצה"ר השוכן בקרבו אך האדמה שאין לה יצה"ר מאין בא לחטא, אך י"ל דהנה באמת הארץ לא חטאה כלל ואדרבה עשתה זאת במס"נ כמאחז"ל נזיר כ"ג