עצי חיים על מועדים כט

שנכנס גם הוא בקדושה עכ"ד עיי"ש והנה נודע כי השופר מרמז על מדתו של יעקב מדת תפארת ע"י הקול היוצא משופר אש מים רוחא וכמ"ש המדרש מקרא קודש יעקב ועיי' בייט"פ סוף אות ז' ולפ"ז י"ל דמשו"ה תוקעין ב' פעמים בשופר כיון דב' פעמים יעקב משבר כח השטן וע"י מה שתוקעין ב"פ בשופר נתעורר ב' פעמים יעקב וז"ש בירושלמי זימנא תניי' אמר דמטי זימנא להתבלע ומתערבב היינו כיון דבזימנא תניי' דמרמז על סני פעמים יעקב דמשבר כח השטן וע"כ בהול והנה אצל שם ישראל שנכנס השטן בקדושה א"צ הטעם כדי לערבב השטן רק אצל שם יעקב צריך לשבר כח השטן וכנ"ל וזש"ה כי חק לישראל הוא היינו במי שהוא במדריגה ישראל ע"כ השופר הוא בבחי' חק דהא א"צ לערבב השטן אלא יותר מזה שגם הוא נכנס בקדושה אבל הוא משפט וטעם לא' יעקב היינו כשהם במדרגה יעקב וצריך לשבר כח השטן ע"כ ע"י השופר ב' פעמים משבר כח השטן וכמ"ש בגמ' הטעם למה תוקעין וכו' כדי לערבב השטן

כב) כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב ודקדקו אם חק היא למה נאמר משפט וגם למה כתיב ישראל ויעקב ואפשר עפימ"ש ביש"מ פ' ויצא על אמרם ז"ל גדול המצוה ועושה יותר ממי שאינו מצוה ועושה דהנה בכל מצוה יש כוונת ידועים ליחידי סגולה ואשר לא נודעו רק לרשב"י וחביריו ויותר מזה אשר לא נודעו לשום נברא רק המצווה ית"ש יודע מקומה וא"כ העושה כאשר צוה השי"ת א"כ הוא מתקן בשורשו אף מה שנעלם מכל נברא אבל אם אינו עושה רק ע"פ שכל א"כ אינו יכול לתקן יותר ממה שהשכל מגיע והיינו גדול שמגיע יותר עכד"ק והנה ידוע כי בשופר יש טעמים הרבה למה תוקעין ועוד איתא טעמים ע"פ סוד וגם כוונת נעלמות שצריך לכוון ולייחד ע"י התקיעות אבל עכ"ז העיקר לעשות כאשר צוה השי"ת כי הוא היודע מקומה וערכה ושעתה וזהו יותר מכל הכוונת אשר ביד השכל אנושי להשיג וז"ש כי חק לישראל היינו אם יתקע בשופר ויודע שאין לסמוך על כוונתו וטעמו אשר משיגו כי אם בבחי' חק והיינו על כוונת המצווה זהו יותר מדרגה וע"כ בבחי' חק נקרא ישראל כי בבחי' חק הוא מדרגה גדילה לענין זה אבל אם הוא משפט וטעם הוא בבחי' יעקב מדרגה למטה כי צריך לעשות הכל בבחי' חק על כוונת המצווה ית"ש וזהו מדרגה למעלה כאמרם ז"ל גדול המצווה ועושה ובזה פירשתי בקש שלמה לידע טעמה של פרה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ר"ל אם אחכמה לידע טעמה של פרה ובבחי' זו יעשה המצוה ולא בבחי' חק כאשר צוה ה' ע"כ הוא רחוקה ממני דגדול המצווה ועושה מפני שעושה ע"פ כוונת המצווה ומתקן בשורשו מאין הוא תמצא והיא נעלמה

כג) בחדש השביעי, ובמד"ר ר' ברכי' הי' קרי לי' ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאאע"ה הה"ד ויאמר בי נשבעתי נאם ה' מה צורך הי' לשבועה ר' ביבו בשם ר' יצחק עמד א"א בתפלה ובתחנונים ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת קח נא את בנך את יחידך הי' בלבי מה להשיבך אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי והעלהו שם לעולה אלא כשם שהי' לי מה להשיבך ולא השיבותיך כך כשיהי' בניו של יצחק באים לידי עבירות תהא מזכיר להם עקדת יצחק אביהם ועומד מכסא הדין וכו' ותהפוך להם מדה"ד למדה"ר אימתי בחדש השביעי ויש להבין מאי שייכות זל"ז בשביל שלא השיב אאע"ה משו"ז יזכר להם עקידת יצחק הא העיקר נסיון מה שכבש א"א לעשות רצונו אבל הטעם מה שהי' להשיב לענין זכות אין לו ביאור ובפ' העקידה והא' נסא את אברהם ובמד"ר כתיב נתת ליראיך נס להסנוסס מפני קשט סלה נסיון אחר נסיון גדולין אחר גדולין ויש להבין מה קשיא לי' שמביא פסוק זה ומי לא ידע שהי' הנסיון זה אחר כמה נסיונות הראשונים [ב] שאמר נסה את אברהם ולא ואת יצחק שהרי גם יצחק נתנסה בן ל"ז שנה וכבר הקשה כן בזוה"ק ובראב"ע [ג] ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ובמדרש ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפרעניות בכל דורות הבאים בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה וצ"ב מהיכן הוציא המדרש כל זה [ד] כי ברך אברכך והרבה