עצי חיים על מועדים רעח

אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירון אחר הפסח אפיקומן כדי שישאר טעם מצה בפיו פי' כי לא יוחשב שום הנאה בעולם בדומה לזה מול הנאת מצוה והשכר לא נחשב מאומה נגד התשוקת בקיום מצוה עצמה למלא אחרי מצותיו ית"ש וזה הוא מחסדי הי"ת במה שצוה אותנו וזיכנו במצותיו והיא יותר מהשכר

ג) ואפי' כלנו חכמים כלנו זקנים וכו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכו' ויש להבין מדוע יעלה על הדעת שאם הוא חכם או נבון שלא יהא צריך להודות ולהלל לה' על הנסים והנפלאות שעשה עמנו ה' בהוציאנו ממצרים ויש לומר עפימ"ש א"ז ז"ל בייט"פ בדרוש לחנוכה אות ב' לפרש דברי המדרש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר שירה עד שבאו אלו על הים ואמרו שירה ויש להבין הך גופי' טעמא בעי אבל ביאור הדבר מי שנותנים לו מתנת חנם צריך לתת שבח והודאה משא"כ מי שפורעין לו מה שמגיע לו מהדין א"צ המקבל ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל ולכן הראשונים שנטלו בדין שכרן א"צ להודות משא"כ כשיצאו ממצרים ערום וערי' בלי מצות ומעש"ט לכן אמרו שירה שידעו שכל הנס היא להם בתורת חסד וצריכום להודות ולהלל עכ"ד עיי"ש ולפי"ז יש לומר דגם סיפור יציאות מצרים שהוא העיקר אך להודות בזה לה' על גאולתינו ועל פדות נפשינו ובלא"ה מאי דהוה הוה וא"כ הי' אפשר לומר דרק אלו שאם הם הי' במצרים לא הי' כדאים להגאל בזכות עצמם שאין בהם תורה ומצות והכל אשר הי' נעשה חסד חנם הוא זהו אשר חוב קדוש מוטל עליו לספר ביציאות מצרים אבל במי אשר אם הוא עצמו הי' במצרים הי' יוצא לחירות עולם בזכות עצמו פטור לספר ביציאת מצרים כיון שבדין הוא נוטל וכמו האבות שלא אמרו שירה ולכן אמר בעל הגדה אפי' כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים והטעם כמו שאמר ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובני בנינו משעובדים היינו לפרעה במצרים ולכן אפי' כלנו חכמים מחויבים אנחנו להודות ולהלל כיון שאם אבותינו לא הי' נגאלים לא הי' חכמים ונבונים

ד) א"י מה העבודה הזאת לכם עפימ"ש בס' בני יששכר מאמר טיול בפרדס (דרוש זיין) לפרש דברי החינוך שכ' טעם למניעות אכילות הפסח מבושל הוא הוראה שהוציאנו ממצרים לחירות עולם ואכילות צלי הוא אכילות מלכים ושרים ומהראוי להתבונן מאי נפקא מזאת הוראה שהוציאנו לחירות עולם ומאי ההכרח לנו לידע כל זה גם יש לבאר מה שתיקנו לנו אנשי כנה"ג בנוסח ברכת ק"ש ויוציא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם היכן הוא החירות עולם הלא בעוה"ר עבדים אנחנו בשיעבוד מלכיות זה כמה מאות שנים וקשה יותר משיעבוד מצרים אבל י"ל כי מי שלא נתאמת אצלו ההשגחה בסברו שהכל ניתן תחת הטבע הנה הוא מוכרח לעסוק בעבודת העולם כל ימי חייו ויומם ולילה להשיג מבוקשו בטבע בכל פעם והנה הוא עבד לאשה וללחם ולמזון ולבגד ולהון וכיוצא משא"כ במי שנתאמת אצלו ההשגחה הנה הוא יוצא לחירות מעבדות העולם באמרו הכל הוא בהשגחה מיוחדת מאתי ית"ש וא"כ איש כזה אינו מבלה ימיו בהבלי הזמן ולבו פנוי לעבודת השי"ת ולתורתו וליראתו להשלים צרכי נשמתו ולפי"ז המניע מלאכול הפסח מבושל הוא מטעם הנ"ל שלא לאכול מאכל עבדים להורות לנו שיוציאנו ממצרים לחירות עולם שלא להשתעבד לשיעבוד העולמי רק לבקש צרכי נפשינו כי לכך נוצרנו עכ"ד ז"ל עיי"ש ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל אבות פ"ו אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וקשה מאי שייך לומר על מי שעוסק בתורה הלשון בן חורין ולהנ"ל י"ל כי מי שעוסק בצרכי עוה"ז בלילה לא יישן וביום לא יניח רודף אחר הון הנה הוא עבד ללחם ולמזון וכמאה"כ בקהלת מלך לשדה נעבד וע"כ היא אינו בן חורין ועבד יקרא אבל לא כן מי שעוסק בתורה ההוא יקרא בן חורין כיון שאינו משיעבוד בגופו בעבודת שדה וכרם היינו צרכי עוה"ז ובזה י"ל שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם כיון שבעיניו ובלבבו יבין אשר גם צרכי גבוה והעוסק במושכלות ומצות ומעש"ט נ"כ עבודה יחשב לו וע"כ שאל מה העבודה הזאת דייקא והנה באמת העוסק במצות ומעש"ט אינו נקרא עובד כי אדרבה בזה הוא בן