עצי חיים על מועדים כז

תשלח ידך אין הדברים הללו אלא תימה דהנה בשעה שנאמר קח נא את בנך הא ידע אברהם שהוא לטובתו וע"כ לא הי' מתמי' עצמו כלום כי לרעה יש חזרה אבל כששמע אל תשלח ידך הי' משתאה לדעת הא לטובה אין חזרה והשיב לו השי"ת לא עלתה על לבי וא"כ מתחלה לא הי' לטובה ולא הוי שום חזרה, ויתבאר דברי המדרש כשהי' לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבתך כך כשיהי' בנים של יצחק באים לידי עבירות תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם היינו כמו שהי' בלבו להשיבו הא לטובה איני חזרה וזה הי' הנסיון שחשב אאע"ה שזהו לטובתו שיעשה המצוה רבה כזה כך יהי' הברכה שאינו חוזרות אפי' אם באים לידי עבירות ולא יגרום החטא ח"ו כמו שהבטיחו השי"ת בעצמו כנ"ל נאם ה' כי יתברך הוא וזרעו לברכה ולטובה ותהפוך להם מדה"ד למדה"ר אימתי בחדש השביעי בירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאאע"ה היינו כיון שהוא בשם ה' ולא ע"י שליח שאינו חוזר בשביעה לטובה דלא מהני חזרה ושום תנאי

כ) תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב ויל"ד קרי לי' חק דמשמע מצוה בלי טעם וגזירות הכתיב וקרי לי' משפט דמשמע שיש איזה טעם נגלה לתק"ש למה תוקעין עוד למה נאמר א' יעקב ולא נאמר משפט ליעקב ובגמ' ר"ה דף ט"ז אמר ר' אבו' למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכיר לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלת אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני ויש להבין למה ע"י תק"ש חשיב לפני הקב"ה כאלו עקדנו בעצמנו לפניו

ונראה עפי"מ דאמרי' שם בגמ' אמר ר' יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו וכו' אלא למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וכתב התוס' בשם הירושלמי כד שמע קול שופר זימנא חדא בהול וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטי זימני' למתבלע ומתערבב ולית לי' פנאי למעביד קטגורי' והקשו מהפורשים אמאי בזימנא חדא בהול ולא בהול ורק בזימני' תניין מתבהל ולענ"ד י"ל דהנה בתוס' שם הקשו במה דאמרי' תוקעין ומרועין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין והא קעבר משום בל תוסיף ובחידושי הרשב"א תי' דליכא משום בל תוסיף אלא במה שהיא מוסיף מדעת עצמו כגון שהוסיף ברכה משלו או ישב בשמיני בסוכה אבל במה שאמרו חכמים ותקנו לצורך אין כאן ב"ת דכבר נאמר על פי התורה אשר יורוך ומצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ד ויש להבין דאכתי למה תקנו לתקוע שני פעמים היכא דאיכא דררא דאיסורא דב"ת ואם כדי לערבב השטן זה גופא צ"ב למה דוקא בשני פעמים מתערבב השטן ולא בפעם הראשון ונראה עפי"מ דמבואר בסה"ק עיין בנ"י מאמרי חודש ניסן מאמר ד' דקיום מצוה גורם השפעות ורב טוב לבית ישראל וההיפוך בהיפוך ח"ו אמנם סגולת עבירה לשמה הוא להמשיך טוב לעושי רצונו יען כי כוונתו הפנימות היא בלתי לה' לבדו אבל אחרי כי המעשה גופי' לא טוב הוא לכן עי"ז יכול לפעול להמשיך רע על שונאי ישראל ולאויבי ה' וישנו בעבירה לשמה שתי פעולות לטוב לישראל ולרע לאויבי ה' ולפ"ז יתבאר דלהכי תקנו חכמים לתקוע פעם תניין משום דבפעם השני עובר על בל תוסיף ורק משום דהיא תקנת חכמים ליכא ב"ת וא"כ הוא בעצם עבירה ועשו מזה מצוה לשמוע דברי חכמים וא"כ הוא כמו עבירה לשמה וישנו בזה שני פעולות האחד לטובת ישראל והשני שנתעורר שנאה להצוררים ואויבי ה' וז"ש בירושלמי כד שמע זימנא חדא בהול ולא בהול פירוש דהשטן אינו מפחד דהשופר יתעורר שיתבלע מן הארץ כיון דממצוה יתעורר רק טוב לכל אבל לא שני הפכים טוב לישראל ורע להשונאים וע"כ בהול ממה שיתעורר טוב לישראל ולא בהול שיתבלע מן הארץ דהא ממצוה אינו מתעורר שום רע וכד שמע קול שופר תניין ועוברין על בל תוסיף והוי עבירה לשמה משום שמקיימין בזה מצוה לשמוע דברי חכמים אמר ודאי מטי זימני' למתבלע כיון דמעבירה לשמה יתעורר גם רע לשונאי ה' וז"ש בגמ' למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין ר"ל דהגמ' מקשה קושי' התוס' הא כשתוקעין שני פעמים עובר