עצי חיים על מועדים רמב

מחוייב כל אחד לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם א"כ מדוע הוא בא בשכרו באם ישמור מצותיו ע"ד משל בעבד שעומד ומשמש את רבו וגופו קנוי לרבו לשמשו האם יגיע לו עוד שכר עבור עבודתו ורק אם מורד בו ועובר על תפקידו אשר צוהו אזי בודאי ענש יענש וכן באיש נכרי העושה לחבירו כסות נאה וכלים יפים וצריך לשלם לו עבור עמלו מיגיע כפו ממיטב כספי היתכן לומר באם יושב בטל ואיני חפץ לא הן ולא שכרן האם יעלה על הדעת דינתן האיש בפלילים לרדותו ולהכריחו לתקן כליו כדי ליטול שכר והנמשל מובן מאליו באם מחוייב מדינא לקבל עליו עול התורה והמצוה מדוע יטול שכר והרי זה דומה לעבד המחויב לשמש את רבו ואם נוטל שכר א"כ אינו מחויב לעשות מדינא בחיוב גמור ככל הכתוב בתורה וא"כ מדוע יגיע עונש לעוברי מצותיו

והנ"ל לתרץ הכל עפ"י דרך דרוש ודת ודין בהקדם מ"ש הר"ן בריש פ"ק דפסחים הטעם שהצריכו חכמים גם בדיקה אחר הביטול אף דסגי מדאורייתא לפי שביטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם ואין דעתיהן שוות ואפשר שיקילו בכך ולא יוציאהו מלבן לגמרי ראו חכמים להחמיר שלא יספיק ביטול והצריכו בדיקה וביעור גם כן עכ"ד עיי"ש והנה קשה לי לפי"ז מאי דמצינו בכמה מקומות דהקילו בבדיקת חמץ כגון הכל נאמנין על הבדיקה אפי' נשים וקטנים פסחים דף ד' לפי שהוא דרבנן והלא אם הוא מחשש ספק דאורייתא שמא לא בטלו בלב שלם אם כן יש לחשוש דבדיקה זו הוא מדאורייתא אם הביטול הי' שלא כדין ולא אהני וראוי הי' להחמיר בבדיקה מטעם דאפשר הבדיקה היא מדאורייתא ונראה לפרש דברי הר"ן עפי"מ דאמרינן ערכין דף כ"א בקרבן יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול אפי' בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וידוע מ"ש הרמב"ם ספ"ב מה' גירושין בטעם הדבר דאחר שמסירון ממנו המונע עושה הטבע את שלו ה"נ טבע הישראלי לשמוע למצות קונו אילמלא המונע הוא השאור שבעיסה עכ"ד בשינוי לשון עיי"ש ולפי"ז י"ל בדברי הר"ן נמי דאעפ"י דהביטול לא הי' בלב שלם עכ"ז לאחר שבדק החמץ ע"מ לבערו מהעולם ולשרפו ומחזיר עלי' שלא ימצא בידו מן החמץ מאומה ע"כ בזה הוא מבטל גם כן בלב שלם כיון שיראה בלא"ה שלא יהי' בידו מן החמץ מאומה והמניעה הוא מכח הפסד החמץ ומשו"ה לא ביטלו כראוי על כן לאחר הבדיקה כדי לבערו הביטול הוא ממילא בלב שלם כיון שכבר הוסר המניע ולפי"ז לא קשה על מה הקילו בבדיקת חמץ ולא חששו מספק שמא לא ביטלו בלב שלם ולא אהני ולהנ"ל מיושב כיון דלאחר הבדיקה הוי הביטול כראוי כיון שכבר הוסר המניע וממילא מבטל בלב שלם ויש ליישב בזה קושי' התוס' ריש פסחים דף ב' שהקשו על פירש"י דאור לארבעה עשר בודקין את החמץ ופירש"י שלא יעבור עלי' בבל יראה ובל ימצא והקשה התוס' כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי האיך קאמר דבודקין שלא יעבור בבל יראה והא לא יעבור בב"י אחר שכבר ביטלו דסגי מדאורייתא ולהנ"ל מיושב שפיר דהא על הביטול גופי' יש חשש דלא אהני אף מדאור' דשמא לא ביטלו בלב שלם ורק אחר שבדק החמץ ע"מ לבערו מהעולם ובלא"ה לא יהי' לו ריוח מהחמץ ממילא מבטלו בלב שלם וא"כ רק ע"י הבדיקה ינצל מלאי דבל יראה דהא בלא הבדיקה רק ע"י הביטול לא אהני אף מדאורייתא דשמא לא ביטלו בלב שלם ועובר בב"י ורק אחר הבדיקה הביטול הוא בלב שלם כראוי ונמצא באמת רק ע"י הבדיקה לא יעבור בב"י וחכמים גזרו לבדוק כדי שהביטול יהא מועיל ולא יעבור בב"י וא"ש דברי רש"י

והנה במס' בבא בתרא דף מ"ז אמר רב הונא תלוי' וזבין פי' מי שתלוי אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקבל הדמים ואמר רוצה אני למכור זביני' זביני ומוכח עוד שם דתלוי' ויהיב דלא נתן מעות בעד החפץ או הקרקע אם הוא באונס לא גמר ומקנה ודוקא אם נתן וקבל מעות התם אמרי' דאע"ג דהי' באונס גמר ומקני והקשה בתוס' שם דף מ"ח ע"א ד"ה אילימא מהא דתני' יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אלמא דהיכי דכופין אותו אפי' בלא קיבל מידי