עצי חיים על מועדים רלד

וא"כ לפי דברי הפר"ד ולמאי שכתבתי מבואר דרכוש מצרים הי' תשלומין עבור מה שבטלו את ישראל ממלאכת שמים וממילא דהתשלומין איננו חלף עבודת ישראל ויגיעתם רק כביכול להקב"ה משום שבטלו את ישראל שהם עבדים של מקום מעבודתם מלאכת שמים והנה בכתובות דף ל"א בתוס' בשם ריב"א דלכ"ע מיתה לזה ותשלומין לזה חייב ולא אמרי' קם לי' בדרבת מיני' וכן אמר רבא בסנהדרין דף יו"ד ע"ש וא"כ ה"נ כיון דהתשלומין הוא להקב"ה וגם נתחייבו מיתה משום ששעבדו בישראל בגופם וא"כ הוי כמו התם מיתה לזה ותשלומין לזה אע"ג דנטלו הישראל התשלומין מ"מ ההתחייבות הוא בשביל עבודת השי"ת והוא נתן לנו את ממונם המגיע מהם ומיושב שפיר קושי' הפר"ד שהקשה אמאי נדונו המצריים במיתה וממון והא אין אדם מת ומשלם ולמ"ש ניחא כיון דהמיתה בא להם משום ששעבדו את ישראל ותשלומין בא להם משום שבטלו אותם ממלאכת רבם א"כ הוי המיתה עבור ישראל ותשלומין להקב"ה ומיתה לזה ותשלומין לזה אמרי' מת ומשלם וע"כ אע"ג דהמצריים נידונו במיתה עכ"ז אין לפטרם מתשלומין

והנה מצינו דכשהי' ישראל על הים וטען הים מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו וכו' והקב"ה המליץ בעדינו והשיב לו שוטה אתה דן מזיד כשוגג ואונס כרצון והיינו דמה שעשו ישראל במצרים את הרע הי' באונס והכרח מאת המצריים ובשביל זה בטל הטענה מהים דגם ישראל הי' עובדי ע"ז במצרים, ויתבאר המדרש הים ראה רכוש מצרים היינו בשביל רכוש מצרים לקח הים לסתור טענתו דהללו והללו כיון דרכוש מצרים הוא בשביל שבטלו את ישראל ממלאכת שמים והא לכאורה י"ל דאינו מגיע לישראל הרכוש כיון שבלא"ה הי' בטלים ממלאכת שמים אך על כרחך כנ"ל דמה שהי' בטלים ממלאכת רבם הוא בשביל סיבת מצרים שהי' באונס ע"י המצריים וע"כ ראה הים וינוס כיון שהי' באונס א"כ נסתר הטענה הללו והללו וכמו שהשיב לו הקב"ה דישראל עשו מחמת אונס והראי' לזה משום שמגיע להם הרכוש מצרים אשר בידם ויבואר הגמ' הנ"ל כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ר"ל כדי שלא יצטער אותו צדיק דבשביל זה לא נטלו הרכוש לפי שעבדו ע"ז אפי' בלא המצריים וכיון שלא בטלו אותם ממלאכת שמים ע"כ פטורים מלשלם שכר בטילה וע"כ אמר הקב"ה למשה בבקשה מכם שישאלו כלי כסף וכו' למען דעת שישראל מעצמם הי' עובדים את הי"ת והכל בא להם מסבת מצריים

ובזה י"ל דישראל כשעמדו על הים אמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו כיון שב"ה ניצלו ממה שנתמלא עליהם הים חמה משום שהי' טענתם שעשו באונס ובהכרח והיינו שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו בין כך ובין כך אפי' כשיעברו על מדתם מ"מ גילו דעתם אשר רצונם ולבם עם ה' לעולם ועד אף אם בחוץ יהא נראה כי עשו היפך ממה שהי' צריכון לעשות וע"כ אמרו במדר' שאמר הקב"ה להם דראוין ישראל יותר מן האומות ונצטוו על הקרבנות מפני שהמליכו על הים וכו' דהא גם בקרבנות מצינו כן לעיל בפ' ויקרא יקריב אותו לרצונו לפני ה' ובגמ' יקריב אותו לרצונו מלמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני והיינו ג"כ משו"ז הטעם מהני כפי' בקרבן אע"ג דקי"ל בכל מקום דאונסא כמאן דלא עביד מ"מ מהני הקרבן ונרצה לו לכפר עליו משום שאמרו חז"ל ברכות י"ז גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכות והיינו דישראל מעצמן אינם ראוין לאותו מעשה וכל מה שבא להם עע"א ע"י הגלות מסיבת הזמן וע"כ כמו שהחטא הוא אונס ע"כ כן הכשירו וכפרתו אפי' ע"י קרבן שבא בהכרח וא"כ שפיר קאמר במדרש דמשו"ז מהני לישראל דייקא וכמו שאמרו על הים ה' ימלוך לעולם ועד היינו במה שגילו דעתם דהכל בא להם ע"י הכרח ומלכותו קבלו עליהם ברצונו אפי' אם במעשה יהא נכשלים הוא סיבת הגלות ועול השיעבוד ויתבאר בזה זאת [כאן חסר ולא נמצא יותר בכת"י]

ט) במדרש זה קרבן אהרן ובניו הה"ד זה ישפיל וזה ירום קריא באהרן בלשון זה הושפל ואשלכהו באש ויצא העגל הזה