עצי חיים על מועדים רלג

כתיב לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב באותיות הוי' המרומז לרחמים ונקרא בשם א"ד הרומז לדין ועיין בצל"ח בפסחים דף נ"ו עיי"ש והרמז בזה דמשתמש הקב"ה בב' מידות בפעם אחד דין לעכו"ם וזהו עצמו רחמים וישועה לישראל

ח) בפ' צו זאת תורת העולה וגו' ודקדקו הלשון תורת העולה דהול"ל זאת העולה ובמד"ר ויקרא פ"ב אמר משה לפני הקב"ה מכל שבעים אומות שיש לך אין אתה מצווני אלא על ישראל אמר לו הקב"ה מפני שהמליכוני על הים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד וצ"ב [ב] לבאר בפ' בא דבר נא באזני העם וגו' ובגמ' ברכות דף ט' אין נא אלא לשון בקשה אמר להם בבקשה מכם שאלו ממצרים וכו' כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם והקשו המפורשים איך יתכן באברהם אבינו שיתרעם על הקב"ה אחר מדותיו ובפרט בשביל כסף וזהב וכי אוהב כסף הי' ח"ו והלא גם רכוש סדום לא רצה ליקח ומה גם אחר פטירתו וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן [ג] להבין דברי המדרש הים ראה וינוס מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם

ונראה דהנה בפר"ד דרוש כ"ו הקשה איך דן הקב"ה את המצריים במיתה וממון והא ק"ל דאין אדם מת ומשלם וכתבו התוס' במס' ע"ז בשם רש"י דגם בבן נח אמרי' קם לי' בדרבה מיני' ותי' משום דקי"ל כרבנן דס"ל דלא נאמר כלל זה אלא במיתה בידי אדם אבל במיתה בידי שמים אדם מת ומשלם ע"ש ולענ"ד דא"כ עדיין קשה לר' נחוניא בן הקנה שהי' עושה יום הכפורים כשבת עי' בכתובות דף ל' דגם כרת פוטר מתשלומין וקשה שוב איך נידונו המצריים במיתה וממון גם להבין במה שכתב הפר"ד שם לעיל מזה עפ"מ דאמר רב בב"ק דף צ"ז התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ומוקי לה בגמ' הכא במאי עסקינן שלא בשעת מלאכה ופירש"י שלא בשעת מלאכה בשעה שאינם רגילום לעשות מלאכה או שאין עכשיו מלאכה לבטלו לעשות והנה אין ספק שישראל הם עבדים למקום וכמאמר הכתוב עבדי הם ואם ישראל הי' עושים רצונו של מקום פשיטא שהי' המצריים חייבים לשלם שכר פעולתם לפי שהי' מבטלים אותם ממלאכת רבם שלא הי' יכולים לקיים המצות בסיבות השיעבוד אך דמצינו לח"ל שאמרו גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז אף אלו עובדי ע"ז וא"כ מן הדין אין להם ליקח שכר פעולתם אלא שהשי"ת ברוב חסדיו הפליא לעשות עמהם אף שמן הדין לא הי' להם ליקח ובזה מפרש שם הכתוב וה' נתן את חן העם עכ"ד ע"ש והנה גם על זה לכאורה יש להפליא היתכן אם מן הדין לא הי' להם ליקח מן הרכוש מצרים מדוע נצטוו שיקחו להם מה שאינו מגיע להם ואם הקב"ה הי' רוצה שיהי' לישראל רכוש והון אבל ממון שאינו שלהם למה הוא להם ולו הכסף והזהב ליתן מידו הרחבה בהיתר ולא כזה שיש עליו ערעור אם באיסור בא לידם

לכן הנראה לע"ד עפימ"ש בכלי יקר פ' שמות וז"ל הנה דברי המפורשים אמת שהי' ישראל במצרים רעים וחטאים וכו' אך בתורה לא מצינו רמז בשעת מעשה לזה ע"כ נראה לפרש למה שנאמר וירעו אותנו המצרים ויענונו שע"י שעשו אותנו רעים וחטאים מצאו מקום לויענונו כי אז יוכלו לנו וכו' לפיכך וימררו את חייהם כי אצל הקב"ה נאמר כי הוא חייך וגו' וע"י שסרו מאחרי ה' מררו את חייהם בעבודה קשה היינו בע"ז שהיא קשה ורעה עכ"ד עיי"ש נמצינו למדין מזה דכל מה שישראל עובדי ע"ז הי' לא בא רק בהכרח ע"י סיבת מצריים שהריעו אותנו א"כ לפ"ז מיושב מה שהקשיתי דאין סברה לומר דרכוש מצרים הי' ביד ישראל שלא כדין ח"ו ולהנ"ל שפיר י"ל דכדין וכדת של תורה הי' צריכון לשלם להם שכר פעולתם דהא אין מקום לפטור את המצריים מלשלם שכר פעולה משום שבלא"ה הי' עובדי ע"ז דהא גם זה מה שהי' עובדי ע"ז בא להם ע"י המצריים וא"כ גרמו להם שיעבדו ע"ז ויבטלו עי"ז ממלאכת רבם היושב בשמים דהא בלא המצריים לא הי' עובדי ע"ז ואדרבה שהי' עובדים את ה' ועוסקים במצותיו ית"ש.