עצי חיים על מועדים רלא

דצריך זירוז בדורות הראשונים היינו מיד שהי' יצרם גדול אבל בדורות אחרונים זירוז למה ואת אמרת אין צו אלא זירוז אף לדורות וא"כ במשמע דגם לדורות אחרונים צריך זירוז ע"ז אמר ר"ש דאף בדורות אחרונים דיצרם אינו כ"כ עכ"ז צריך לזרז ביותר מפני שיש חסרון כיס

ז) ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל וקשה כפל הלשון ומאי קאמר וכי אוציא דמה ס"ד דלא יוציא ודברי רש"י ז"ל ידוע ויאמר כי אקי"ק עמך וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדין את הא' על ההר הזה וצריך לפרש האיך התשובה כי אקי' עמך וגם מה שיקבלו ישראל את התורה הוא תשובה לשאלת משה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויש לדקדק מה עלה על לבו שישאלו מה שמו של הקב"ה וגם הכי לא ידע משה מה להשיב ע"ז ויאמר ה' אל משה וגו' זה שמי לעלם וגו' ופירש"י והוא מדברי הגמ' בפסחים דף כ' לעלם חסר וא"ו לומר העלימה' שלא יקרא ככתבו וצ"ב מדוע נרמז זה הדבר להעלים שמו של הקב"ה בקריאתו מכתיבתו הכא דייקא והלא דבר הוא ובפ' לעיל נאמר מה שאמר הקב"ה לאאע"ה ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וגו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וקשה מה לו לאברהם בנקמת שונאיו המצרים וגם הכי אברהם נתן בכיס עינו ואוהב בצע כסף הי' והלא מרכוש סדום דהציל מהגייסות והרי הוא שלו לא שלח ידו וזה אחד מנסיונות שנתנסה אאע"ה ועתה אמר נאמר דיכסיף להעשיר את בניו ואת ביתו אחריו בכספו וזהבו של מצרים אתמהה

ואפשר לפרש עפ"י דברי הגמ' ברכות דף ל"ג גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר כי א' דעות ה' וכו' מתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר אל נקמות ה' אמר לי' אין במילתה מיהא גדולה עכ"ד הגמ' ופי' הרי"ף שם הכוונה כי א' דעות ה' דמדת א' הוא דין כדכתיב וא' זועם וגו' וה' הוא מדת הרחמים והדעה נתנה בין שתי שמות שמתוך הדעת שידע את בוראו כדכתיב דע את א' אביך ועבדהו יגרום שמדת א' שהוא דין יהי' רחמים והוא מסכים למאמר חז"ל גדולים צדיקים שמהפכים הדין לרחמים ומתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי שמות א' של דין וא' של רחמים וכי הנקמה מהפכת הדין לרחמים והא במקום שיש נקמה אין רחמים והשיב לו למילתה מיהא גדולה הוא שהרי מתוך הנקמה שינקום הקב"ה מעובדי כוכבים אותה הנקמה גורמת ישועה ורחמים לישראל וזה הוא א' נקמות לעכו"ם הוא גרמא לרחמים שנרמז בשם הוי' ב"ה שיהי' רחמים לישראל עכ"ד עיי"ש ויש לפרש בזה מה שנאמר בשירת הים ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וגו' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וקשה אריכות הלשון בכפילא גם מה שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' וייראו העם את ה' ויאמינו וגו' ויש לדקדק הלשון יד הגדולה מה הוא גם קשה להבין הלא אמונה הוא טרם ראות העין ואיך אמר וירא ישראל ואח"כ ויאמינו ולהנ"ל יש לומר דכבר הבאתי דברי הגמ' דבזה דידע שיש א' לעבדו הוא הגורם להפך ממדה"ד שהוא על העכו"ם לרחמים וישועה על ישראל וזש"ה דראו ישראל שני דברים האחד ויושע ה' ביום ההוא וזה הוא רחמים לישראל והוא ממדה"ר השנית שראו ג"כ במפלת השונאים המצריים והוא מדה"ד ואיך יהי' דבר זה שני הפכים בנושא אחד והלא הנקמה שהוא דין אינו רחמים ומזה ראו והבינו דע"י מה שנדע את הא' לעבדו ולירא אותו עי"ז מהפכת הדין לרחמים וע"כ כשראו ישראל את היד הגדולה דייקא כמאחז"ל דנקמה במילתה היא גדולה הבינו שזה לא יוכל להיות רק ע"י מה שנראה ונאמין בה' ובתורתו בזה נוכל להפוך הדין שהוא על העכו"ם לרחמים וישועה על ישראל ויש לומר ג"כ בזה הפי' בגמ' ברכות דף י"ז ר' אלכסנדר בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה [יצה"ר שבלבבינו] ושעבוד מלכיות ולכאורה קשה להבין דחטא הבא מיצה"ר אינו בסגנון אחד עם חטאים הבאים באונס ע"י שעבוד מלכיות דהא חטא הבא מעצת היצה"ר הלא