עצי חיים על מועדים קצא

אמר ושמרת לשון יחיד ואח"כ כתיב והי' עקב תשמעון לשון רבים ולהנ"ל י"ל דה"פ ושמרת את המצוה היינו אם יחיד ישמור את המצוה אזי היום לעשותם ולמחר לעוה"ב לקבל שכרם דבשביל היחיד שמרובה בזכיות שכרו לעוה"ב אבל אם תשמעון היינו אם רבים ישמרו עי"ז ייטיב ה' לנו ואהבך וברך פרי בטנך היינו גם שכר עוה"ז

ובזה י"ל דגם בנס חנוכה אשר עשה ה' עמנו אות לטובה אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ בזכות הרבים כל ישראל הביא הקב"ה עלינו הנס ובדין הוא בא בשכרם וז"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל היינו על הכלל כולו וא"כ בזכות הרבים יש שכר גם בעוה"ז ולכן עמדת להם בעת צרתם וז"ש ולעמך ישראל בזכות הרבים עשית תשועה גדולה ופרקן גם כהיום הזה ר"ל בעוה"ז גם כן מגיע להם שכר: ויתבאר בזה דנר חנוכה צריך להניח על פתח בית מבחוץ להראות בזה פרסומי ניסא בחוץ במקום מהלך רבים משום דשכר המצות בהאי עלמא הוא אך בזכות הרבים ולכן מהאי טעמא מניחה ג"כ בחלון הסמיכה לר"ה ואמרי' בגמ' הדליקה בפנים והיציאה לחוץ לא יצא דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקה ר"ל דהנס הוא לצורכו בשביל עצמו היינו בעבור היחיד לבדו וע"כ צריך להדליק בחוץ כיון דהכי הוי הנס בשביל רבים

מב) מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' וכשגברה בית מלכות חשמונאים ונצחום וכו' והקשו המפורשים דמשמע דבס"ד דהש"ס לא ידעו כלל מענין חנוכה וברש"י נראה דעמד על זה ולכן פי' מאי חנוכת על איזה נס קבעוהו וגם על זה קשה דמלשון רש"י משמע דהי' ב' ניסים ושאלו על איזה מהניסים קבעוהו דאל"כ הול"ל לרש"י לפרש מאי חנוכה מהו הנס וא"כ לא תירצו בגמ' כלל דהא לא אמרי' בגמ' מה הי' השני ניסים שנעשו לאבותינו וגם במה דאמרי' בגמ' בכ"ה בכסליו תמניא אינון וקשה וכי שאלו באיזה יום הוא או כמה יומין הוא ומשמע מלשון האיבעי' דזה ידעו שהוא בכ"ה בכסליו וגם דיומי דחנוכה היא שמונה ימים רק ששאלו על מה קבעי את החנוכה גם מ"ש הפרי חדש דלהכי קבעו שמונה ימי חנוכה והלא על יום ראשון הי' כדי להדליק וא"כ לא הי' הנס רק ז' ימים מ"מ בלא"ה הי' ראוי לקבוע יום כ"ה על נס דנצחון המלחמה שנחו מאויביהם ובשביל נס פך של שמן קבעו ח' ימים לדורות והקשו ע"ז המפורשים א"כ מה ענין נס דשמן למה שנצחו המלחמה ונחו ביום כ"ה ועי' מ"ש בייט"פ אות ס"ח

ונראה דהנה בקדושת לוי קדושה משולשת וקדושה חמישית כתב כשנתעורר לאהוב את העולמית ע"י מעשה הצדיקים אז ממנו נולד שנאה להמעיקים ומצירים את ישראל ומאהבה עצמה בא השנאה להצרים אותם וכשהשפע בא מהתעוררת עליון זולת מעשה הצדיקים אזי אינו בא רק אהבה ולא יוצמח שום שנאה וזה גדולים מעשה צדיקים וכו' הם שפע הבא ע"י הצדיקים ממעשה ידי הקב"ה השפע הבא מהתעוררת עליון לבדו זולת מעשה הצדיקים עכ"ד ע"ש והנה בחנוכה מאין אנו יודעים אם השפע בא ע"י מעשה הצדיקים או ע"י הקב"ה לבדו ולע"ד יש להוכיח עפ"מ שהקשה הפנ"י והח"צ סי' פ"ז טורח הנס למה הא קי"ל טומאה הותרה בציבור וא"צ לאהדורי אטהרה ותי' דעיקר הנס הי' להראות חבת המקום עלינו ע"ש וא"כ משמע מזה דהתעוררת הי' ע"י מעשה הצדיקים ר"ל כיון שהתעוררת הי' ע"י מעשה הצדיקים ובזכותם הושיעה ה' להם לכן בדין הוא להראות חבת המקום עלינו ויתבאר כפל הלשון בגמ' וכשגברה בית מלכות חשמונאים ונצחום הייני שגברו שלא יכלו להרע להם ועוד שנצחים ר"ל שנקמו באויביהם ואת אשר יזמו לעשות ח"ו לישראל נהפוך הוא אשר שלטו היהודים הם בשונאיהם וזהו מפני שהנס הי'. ע"י חבת המקום לישראל ובזכותם הי' הנס

וא"ש דברי הפר"ח דנס שנעשו לישראל בהמנורה אחד הוא עם הנצחון דמלחמה כיון דכל עיקר הנס בהמנורה הוא כדי להראות אשר חביבין ישראל לפני המקום ובזכותם נעשה הנס ולכן מזה בא נצחון המלחמה היינו מה שנקמו מאויביהם