עצי חיים על מועדים קפא

זכות במה להוציאם ולהנ"ל י"ל דהכי קאמר באיזה זכות כיון דע"י הנס ינוכה להם מזכיותיהם ואין טובה להם שיעשה להם נס והשיב השי"ת דע"י יציאה זה יקבלו התורה וא"כ אין כאן נכיון זכיות דהא אדרבה יתוסף להם זכיות בזה שיקבלו התורה על ההר הזה ובזה יש ליישב קושי' הטו"ז על הלבוש דאע"ג דגדול המחטיא יותר מן ההרגו מ"מ העיקר יש לעשות זכר רק על הנס מה שנעשה לנו שהצילנו ה' מיד מבקשי נפשינו על המניעה והעברת הדת ואע"ג דהמחטיאו יותר מן ההרגו מ"מ זה הוא טפל להנס כיון דעל מה שנוגע לצורך עצמו יש נכיון זכות רק מה שהי' הנס כדי לעשות מעתה מצות ה' על זה הא אין כאן נכיון זכות וע"כ על זה אנו עושין זכר בהלל והודאה וז"ש בגמ' מאי חנוכה ופירש"י על איזה נס קבעוהו ר"ל דודאי ידע הגמ' עד השתא ג"כ מאי חנוכה רק דשאלו על איזה נס קבעוהו אם על מה שנוגע לצורך עצמו דגדול המחטיא יותר מן ההורגו או על זה שנוגע רק למצות ה' וע"כ אמר בגמ' הנס דשמן ונרות דרק על זה אנו עושין עיקר זכר לנפלאותיו כיון דעל זה אין כאן נכיון זכות

כה) קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה כבר הבאתי קושי' הטו"ז והלבוש למה לא קבעוהו במשתה ושמחה כמו בפורים ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' אמור איך אנו משבחין ומפארין בפיוטים בהרבה שבחים וקילוסין וקשה ע"ז דבגמ' ברכות ל"א אמרי' בהאי דנחית קמי' דר' חנינא אמר הגדול וכו' העזוז והאדיר וכו' כי סיים אמר סיימתנהו לכולא שבחי' דמרך משל למלך בו"ד שהי' לו אלף אלפים דינרי זהב והי' מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו והתי' ע"פ המדרש פ' לך ואף שבחו של הקב"ה אומרים מקצתו בפניו וכולו שלא בפניו וע"כ מותר לשבח להשי"ת כיון דשכינתו בתוכינו והוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו עכ"ד ועיי' מ"ש בשירת הים והנה המנורה עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ולזה יש לומר דמשו"ה קבעו בחנוכה להודות ולהלל כיון דהנס הי' במנורה ומזה מוכח דהשכינה בישראל וממילא עי"ז דהשכינה הוא בתוכינו לכן מותר לשבח ולהלל לה' כיון דהוי בפניו ואומרים מקצת שבחו ועל כן ראו חכמים לתקן רק להודות ולהלל כיון דעי"ז הנס במנורה מותר להלל ולשבח לה' וחביבה מצוה בשעתה דהא המנורה עדות הוא לזה שיש לנו להודות ולהלל

ובב"ח מתרץ דבפורים עיקר הגזירה היתה לפי שנהנו מסעודתו של אחשורוש כשעשו תשובה עינו נפשותם ולפיכך קבעום למשתה ושמחה לזכור עיקר הנס אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה ונעשה הנס בנרות קבעום להודות ולהלל שהוא העבודה עכ"ד והנה יל"ד דתינח משו"ז שיש להם להודות ולהלל בחנוכה אבל מ"ט לא קבעו לשניהם גם למשתה ושמחה וגם בפורים מ"ט לא קבעו גם להודות ולהלל ויש לומר עפ"ד הרמ"א או"ח סי' ר"צ דבעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע יעסקו יותר בתורה בשבת ות"ח אשר יעסקו בתורה כל ימי השבוע ימשיכו בעונג אכילה ושתי' שהרי מתענגים בלימודם כל ימי השבוע עכ"ד ולפ"ז י"ל דבפורים כיון שלא הי' החטא כי אם מה שנהנו מסעודתו של אחשורוש אבל בעבודה לא התרשלו וע"כ בפורים קבעו במשתה ושמחה דהא גם בשבת הת"ח עונג שלהם באכילה ושתי' אבל בחנוכה שהתרשלו בעבודה ולכן חנוכה שהי' יו"ט שלהם קבעום להודות ולהלל כמו דמי שאינו עוסק בתורה בימי השבוע עונג שלו בשבת שיעסוק בתורה וכן מי שהתרשל בעבודה עונג שלו ביו"ט שיעסוק בעבודה

כו) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק היינו מצאת הכוכבים עד שיעור חצי שעה כמבואר בש"ע סי' תרע"ב ויל"ד למה לא אמר כן בפירוש ונראה דרמז בזה עפימ"ש א"ז ז"ל ביש"מ פ' וירא לפרש הכתוב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו גם מה שאמרו חכז"ל עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה כי מבואר אשר השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי שמכריחה לההיפוך ואעפי"כ איננה מניחה את שלה והוא