עצי חיים על מועדים קעג

כולו טוב ומטיב פי' שיראה בעיניו שכולו הוא טוב והי' לו לברך על הכל הטוב והמטיב עיי"ש ובזה פי' אא"ז זללה"ה בישמח משה פ' תשא מה שאנו מבקשים בתפלת שבת שבעינו מטובך וכו' דהנה בודאי הקב"ה עושה טובות בכל עת רק שאין אנו מרגישין בהם וא"כ אף בהטובות שאנו מקבלין מ"מ הלא סומא אינו שובע משום שאין רואה וזה בקשתינו שבעינו מטובך דהיינו שיהא לנו נסים גלוים והיינו ושמחנו בישועתך כי מי שאינו רואה אינו יודע לשמוח עכ"ד עיי"ש, ויתבאר בזה דמשו"ה נר חנוכה מצוה בראיי' כיון דעד שגברה יד ישראל על היונים והי' יד העכו"ם תקופה עלינו בודאי גם זה הי' לטובה אלא שאנו בעוה"ז אין אנחנו מבינים הדבר ולא ראינו הטובה בעינינו כי אם מה שמרגישין והי' נראה כאלו אינו טוב ועכשיו הי' נס אשר אנחנו בעצמינו רואים עין בעין כי ה' יעשה עמנו לטוב ולכן המצוה נר חנוכה זכר לנס לראות בנר מצוה כיון שהנס הי' בזה שראינו הטובה מה שלא ראינו עד כה הטובה והנה כמו דאמרי' בגמ' דבעוה"ז על הטוב מברכין הטוב והמטיב כן המצוה בימים האלה ימי חנוכה להודות ולהלל שמחויבים אנחנו לברך ולהודות אם ה' יעשה לנו נסים וטובות גלוים וז"ש אלא לראותן בלבד ר"ל דהמצוה לראות בנר חנוכה לזכר שהי' נסים וטובות גלוים אשר הם נראים עין בעין לכן כמו שמברכין בעוה"ז על הטוב כמו כן צריך להודות ולהלל וכבר ביארתי בזה מה שאומרים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה ר"ל דהתשועה הי' לפי היום הזה היינו בעוה"ז שראינו בעינינו הטוב

יג) כדי להודות ולהלל וכו' כבר כתבתי מה שדקדקו דמשמע דהכל היא נתינת טעם לשבח דמשו"ה הוי הנס כדי להודות ולהלל והלא היא מילתא באפי נפשי' ואדרבא משום שהי' הנס על כן צריך להודות ונראה עפמ"ש אא"ז ביש"מ פ' וישב הטעם דבחנוכה נקבע רק להודות ולהלל ולא לאכילה ושתי' דהנה איתא בירושלמי בפ' ערבי פסחים וז"ל בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה' התנדבו ראשי עם כשהקב"ה עושה להם נסים תהא אמרין שירה ופי' בספר כבוד חכמים כי ראשי עם היינו הצדיקים שהנס נעשה להם בדין אינם מחוייבים לומר שירה רק שאומרים בדרך נדבה אבל שאר ישראל שעושה להם בחסדו מחוייבין לומר שירה והיינו בפרוע פרעות בישראל שהם הצדיקים ראשי עם בהתנדב, אבל עם שהם הפחותים ברכו את ה' דהיינו בציוי עכ"ד והנה בשאר נסים אף שהם בתורת חסד מ"מ כיון שבאין ע"י צעקה להשי"ת ותשובה היא קצת בדין לכך אין הקביעות להלל יותר ממה שהוא לאכול ולשתות ולשמוח אבל חנוכה מבואר ביע"ד ח"א דלכן אמרי' לא ניתן לכתוב קאמרינן משום שהי' בלי תשובה וא"כ הוא כולו בחסד לכן נקבע בהלל ובהודאה ולא באכילה ושתי' עכ"ד ז"ל עיי"ש והנה לע"ד י"ל דאפי' אי אמרי' דהנס נצחון המלחמה שהי' ע"י כהנים הקדושים והי' ראוים להעשות להם נס מ"מ הנס שהי' במנורה שהי' להדליק שמונה ימים מהפך מדת שמן של יום אחד זהו בודאי הי' רק בחסד ולא בדין עפ"מ שהקשה בפנ"י על הנס דחנוכה הלא טומאת הותרה בציבור ולמה הי' צריכין לנס ותי' דקב"ה רצה להראות חבה יתירה שאפי' במקום שהי' יכולים להדליק בשמן טמא עכ"ז עשה להם נסים שיכלו לקיים מצות הבוב"ה על צד היותר טוב עיי"ש וא"כ הנס במנורה הי' אך מגודל חסדו ית"ש דהא לא הי' צורך כ"כ לנס כל עיקר וא"כ צריך ע"ז להודות ולהלל וז"ש הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים וקשה למה הי' צריך לנס הא טומאה הותרה בציבור וא"כ הוא רק בחסד להראות חבת המקום ב"ה על ישראל ועל כן עלינו לשבח לה' וע"כ אמר כדי להודות ולהלל כיון שנעשה נס במנורה בחסד

יד) הנרות הללו אנו מדליקים וכו' ע"י כהניך הקדושים וכו' ואין לנו רשות להשתמש בהן וכו' כדי להודות ולהלל וכו' וקשה למאי נ"מ הזכיר שהי' ע"י כהנים גם להבין הדבר מדוע אין לנו רשות להשתמש בהן והוא חומרא יתירה מן נר שבת ויו"ט גם האיך הוא קישור הדברים למה שאמר כדי להודות ולהלל