עצי חיים על מועדים קנג

וז"ש אמונים אשר נאספו שהם בצבור יחד ולכן ברכות נכספו שהם מבקשים אשר תפלתם יהא נשמעת ולא די להם במה שאין תפלתם נדחית כי הם מבקשים אשר הקב"ה יאזין ויקשיב לקול תפלתן ויבא עליהם ברכות שמים מעל ועל כן גם אם קומתם כפפו היינו גם אם הי' מעייני' בעובדי' ולבם נכנע עבור מעשיהם ג"כ תפלתם נשמעת משום דנפישי זכותי' ועל כן דברי חנונם העדיפו הם מרבים בתפלתם באסיפת עם יחד ותפלתם נשמעת הובילם לאהליהם לשלום וימצאו שם שלום וכו' כיון שבצבור תפלתם נשמעת ועי' בשל"ה הובא במחה"ש שם

ט) ביום השמיני עצרת תהי' לכם וגו' נראה עפ"ד הגמ' מגילה דף יו"ד כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער והי' לשון שמחה ופי' א"ז זלה"ה ביש"מ פ' עקב דהנה יש שני מיני עבדות אחד ע"ד דכתיב עבדו את ה' בשמחה [ב] ע"ד דכתיב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ונאמר שובי עדי בבכי כי אם חטא אדם לשמחה מה זו עושה ולפי"ז בבחי' עבר יש יגון אבל בבחי' להבא אז העבדות בבחי' שמחה והיינו כל מקום שאמר ויהי' בבחי' עבר אינו אלא צער והי' בחינת להבא אינו אלא שמחה עכ"ד ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל סוכה מ"ח והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לשמחה והקשו המפורשים הא אך משמע מיעוטא והאיך אמרינן כאן אך לרבות ויש לומר דבימים האלה אשר אנו שמחים בשמחת התורה במה שנקבל על עצמינו מעתה לעבדה ולשמרה וע"כ בזה השמחה להבא אבל בבחי' העבר לא שייך שמחה כנ"ל דעל מה שכבר הי' אין כאן שמחה וז"ש והיית להבא אך שמח ועכ"ז בהעלותינו על לבנו מה שכבר הי' אין השמחה בשלימות ואך למעט בא השמחה על מה שכבר עבר וז"ש ביום השמיני עצרת תהי' להבא משמע והוא לשון שמחה על כן והקרבתם וגו' פר אחד איל אחד ופירש"י לשון חבה שהקב"ה שומח כביכול עמנו מפני שאנחנו שמחים בו ע"ד אני לדודי ודודי לי כיון דעל מה שיהי' אח"כ שייך לשון שמחה דעיקר העבדות הוא בשמחה

י) אמונים אשר נאספו ברכות נכספו גם קומתם כפפו דבר חנונם העדיפו וכו' יראה עפ"מ שהביא במגן אברהם סי' קכ"ח ס"ק י"ט וז"ל ובבחיי כתב ויהי' ידיו אמונה משפט הכהנים לרשום שם ההו' ב"ה באצבעותיהם קודם שנושאים כפיהם עכ"ל והיינו כי משם הזה מדת הרחמים כל ברכאן דלעילא ותתא תליין על כן צריך לרשום על אצבעות הכהנים כדי להמשיך עי"ז הברכות ורב טוב לבית ישראל והנה מבואר ברמ"א או"ח סי' א' דמי שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד בא אליו ההכנעה ובושתו תמיד לפני השי"ת עיי"ש וז"ש אמונים אשר נאספו היינו שמקיימים שויתי ה' לנגדי תמיד ולכן נקראו אמונים וכמ"ש ויה' ידיו אמונה דקאי על שם הרחמים כיון דזה עיקר האמונה וכמ"ש רז"ל דשם זה משמע הי' הוה ויהי' ומהוה כל הענינים וסבות כל הסיבות ועל כן ברכות נכספו כמו שיורד הברכות על ידי הכהנים משום שרושמין שם זה על אצבעותיהם כן כיון שמציירים שם זה לפני עיניהם גם כן משפיעים על עצמם כל הברכות גם קומתם כפפו דהא בזה שמקיימים שויתי ה' וגו' בא עליהם הכנעה וכפיפת קומה ובזה דבר חנונם העדיפו הובילם לאהליהם לשלום וכו' יתברכו בכל הברכות אלף פעמים ככה לטוב לנו כה"י

יא) ביום השמיני עצרת תהי' לכם וגו' ופירש"י עצורים מלצאת וצ"ב גם לפ"ז תיבת לכם הוא לכאורה שפת יתר, ונראה דהנה בפ' ראה כתיב שבעת ימים תחוג לה"א כי יברכך ה"א בכל תבואתך וגו' והיית אך שמח ודרשו חז"ל לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לשמחה והקשו הא אך בכל מקום למעט והאיך אמרי' הכא אך לרבות ונראה עפ"ד התוס' שבת דף כ"ד בנדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה אע"פ שיש בהן אכילת הדיוט לבעלים ולכהנים משום דעיקרו לצורך גבוה ובטל חלק הדיוט לגבי חלק גבוה ע"ש ומבואר דאם יש הנאת הגוף וגם כוונה לשמים בטל חלק הדיוט לגבי חלק שהוא לשמים ולפ"ז י"ל דה"נ בלילי יו"ט האחרון של חג שהוא שמחה של מצוה שאנו שמחים בשמחת התורה אשר