עצי חיים על מועדים קמט

של הקב"ה א' לכל העולם וזש"ה וסעדו לבכם אחר תעבורו ר"ל שיהי' לכם שמחה ועונג וטוב לב אחר תעבורו כי בשמחה של מצוה יש לשוש ולשמוח גם אחר עבור סיבת השמחה וזהו לאות בשמחה של מצוה וזש"ה לך אכול בשמחה לחמך אם כבר רצה א' את מעשיך היינו שילך בשמחה וגם לאחר כן יהי' בשמחה אחר הפעולה וזהו רק אם כבר רצה א' היינו אם נעשה על ידך רצון ה' מכבר אז תשאר בשמחה גם אח"כ כי בשמחה של מצוה עוד ישוב לשוש על מה שכבר הי'

ה) סוף דבר הכל נשמע וגו' כי זה כל האדם יתבאר ע"ד שאמר אא"זזלל"ה בפתיחה ליש"מ בדברי המדרש חביב קרבנו של אהרן כקרבנו של נשיאים כי באמת כל אדם יש לו שעה שחושק לעשות רצון קונו רק אח"כ נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עליי' כל שעה כבראשונה ואין אצלו אמצע וסוף רק תמיד התחלה וזה דברי המדרש כי קרבנם של נשיאים שהי' חנוכה ראשונה בודאי הי' בהתלהבות גדול והי' חביב בעיני הקב"ה ואמר המדרש כי קרבנו של אהרן שהי' פעמים בכל יום חביב לפני השי"ת כקרבנן של נשיאים שכן דרך בני עלי' כל שעה ושעה כבראשונה עכ"ד וזש"ה סוף דבר הכל נשמע את א' ירא ואת מצותיו שמור היינו דגם בסוף אחר עבור זמנים טובא יהי' כן במחשבתו ודעתו שלא יתקרר ממנו זוקי אש לעבדו ולשמרו בהתלהבות גדול כאשר בתחלה ואמר הכתוב כי זה היינו מי שיקבל עליו על איזה שעה ויתן אל לבו לשוב ואח"כ חוזר לקדמותו הוא כל האדם בזה המדרגה היא כל אדם כי אין לך אדם שאין לו שעה טובה אבל הבני עלי' הם בכל עת ובכל שעה כאשר קבלו עליהם ועוד ביתר שאת ועוז

ו) וראיתי אני שיש יתרון בחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך החכם עיניו בראשו וגו' וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם, יתבאר עפ"מ שנחלקו הקדמונים דעת הרמב"ם דמי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטוי' לרע עדיף וכי הוא השלם במדותיו וחלקו עליו דאדרבה המתגבר עדיף שעושה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך במה עובד אדוניו וביש"מ סו"פ ראה בא כמכריע דאו"א דא"ח דבהתחלה האדם בודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל ע"י מלחמתו בחזקה יכבוש את יצרו עד שיגיע לבחי' דוהמע"ה כמ"ש ולבי חלל בקרבי שהרגו ליצה"ר, כללו של דבר דבהתחלתו קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם עכ"ד עיי"ש ובזה יש לפרש המדרש בפ' בראשית והארץ היתה תוהו ובוהו זהו מעשיהן של רשעים יהי' אור זהו מעשיהן של צדיקים אינו יודע באיזה חפץ יותר ת"ל וירא א' את האור כי טוב עכ"ד והקשו הכי ס"ד דחפץ השי"ת במעשיהם של רשעים ויש לפרש ע"פ הנ"ל דמעשיהם של רשעים היינו במי שעולה על דעתו לחטוא באחת מהנה אך הוא מתגבר על יצרו בחזקה וניצול ממנו ומעשיהם של צדיקים זה שבא למדה זו שאינו מתאווה כלל ואין לו נטוי' לרע אבל בזה שניהם כאחד טובים שלא עשו מעשה רע ח"ו כי אם הראשון הי' צריך להתגבר על יצרו וכובשו בחזקה וז"ש המדרש אינו יודע באיזה חפץ יותר אם המתגבר עדיף או מי שאינו מתאוה כלל ואמר המדרש וירא א' את האור כי טוב כי מעשיהן של צדיקים עדיף וזהו תכלית האדם שיבא אח"כ למדרגה זו שלא יהא לו שום נטוי' לרע וזש"ה שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך דהאור הוא מי שאינו מתאוה כלל כמ"ש במדרש הנ"ל כן החכם הוא כן שאינו אוחז במעשה הסכלות אפי' במחשבה ואמר הכתוב מהו החכם זהו אשר חכם עיניו בראשו ר"ל בראשית המחשבה שאין עולה על מחשבתו כלל ואין צריך אפי' להתגבר על יצרו ואמר עוד הכתוב וידעתי אני שמקרה אחד לכולם ר"ל אפי' הכסיל ג"כ לא יעשה שום רע ושניהם שוין לטובה בסוף המעשה רק שצריך להתגבר על יצרו אבל עכ"פ החכם הוא אשר בראשו ג"כ לא יעלה על מחשבתו שום מחשבת פגול לא ירצה.