עצי חיים על מועדים קלז

מקצת שבחו ובזה יוכל אח"כ להתפלל להשי"ת בעצמו כיון שהוא בפניו ולא הוי ע"י שליח ויתבאר ג"כ הכתוב אשר נאמר במשה רבינו ע"ה אשר ידעו ה' פנים אל פנים לכל האותות והמופתים וגו' ר"ל דמשו"ה נעשו כל האותות ע"י משרע"ה כיון שהי' השכינה עמו תדיר פנים אל פנים והי' יכול להתנצל להקב"ה בפניו לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח רק להקב"ה לעצמו ולכבודו ית"ש

וזש"ה שמחתי באומרים לי בית ה' נלך היינו שהוא בית ה' כיון ששם מקום השראת השכינה עומדות הי' רגלינו בשעריך ירושלים אשר עיני ה' תמיד בה ולכן שם עלו שבטים להודות לשם ה' דהא עי"ז ששם השראת השכינה לכן מותר להודות ולהלל ואין כאן משום סיימתינהו דהא הוא בפניו ואומרים רק מקצת שבחו וע"כ שמה ישבו כסאות למשפט בהיות ה' עמנו ומלמדינו לכוין כהלכה והדין אינו מושג אך בהיות ה' עם השופט

ליל ה' דסכות

לו) תהלים קל"ג הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים וגו' כשמן הטוב וגו' כטל חרמון וגו' כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם יתבאר עפימ"ש האלשי"ך פ' פנחס ונתתי משכני בתוככם דמאחר שכתב ונתתי משכני מה הוצרך לומר ולא תגעל וגו' אבל הענין עפ"י מאמרם ז"ל והיא במדרש שוחר טוב עה"פ כל הנשמה תהלל יק' וז"ל נפשו של אדם עולות ויורדות תמיד לצאת ממנו שמשתוקקת לשוב אל שרשה הוא השכינה אלא שרואות שמלא כל הארץ כבודו חוזרות וז"ש ונתתי משכני בתוככם בתוך לבבכם ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם שהנשמה תרצה לשבת בגוף עכ"ד ויש לפרש בזה דברי המד"ר תודיעני אורח חיים שובע שמחות וגו' א"ת שובע אלא שבע אלו ז' מצות שבחג ואלו הן ד' מינים שבלולב וסוכה וחגיגה ושמחה עיי"ש והנה רישא דקרא תודיענו אורח חיים צ"ב מאי שייכות לזה לפי דברי המדרש ולהנ"ל יש לומר כיון דהד' מינים שבלולב מורים על שמחה כמ"ש הרא"ה בספר החינוך מצוה שכ"ד וז"ל וידוע מצד הטבע כי הד' מינים כולם משמחי הלב רואיהם עכ"ד עיי"ש ושמחה מביא לידי השראת השכינה כמ"ש התוס' בשמחת בית השואבה שהי' שואבין רוח הקודש ע"י השמחה וגם הסוכה הוא צלא דמהמנותא וזהו ג"כ מורה על השראת השכינה וזש"ה ע"י השבע מצות הנ"ל תודיענו השי"ת אורח חיים כי בזה הנשמה תרצה לשבת בהגוף והחיים אתנו בראותה שכינת עוזו חופף עלינו וז"ש נר ה' נשמת אדם עפי"ד הגמ' בשבת דף כ"ג דהמנורה עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל עיי"ש וע"כ ע"י נר ה' היינו המנורה נשמת האדם בגוף כיון שרואה הנשמה שהשכינה שורה בנו והנה בהוריות דף י"ב איתא משה הי' דואג שמא מעלתי בשמן המשחה יצאה בת קול כשמן הטוב וכו' כטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה אף שמן אין בו מעילה ועדיין הי' אהרן דואג שמא אני מעלתי יצאה ב"ק מה טוב וגו' שבת אחים גם יחד ופי' מהרש"א סם שמא מעלתי להתגאות ואמר כטל חרמון כי הנה הר חרמון הוא יותר גבוה' מהר ציון ומניח לירד הטל ממנו להר ציון עיי"ש והנה ידוע כי אשכון את דכה ושפל רוח דע"י הענוה שורה השכינה וא"כ כיון שלא מעלו בשמן המשחה היינו שלא נהנה בהם ע"כ השרה הקב"ה שכינתו עליהם ומסיים הכתוב כי שם צוה ה' את הברכה ע"י מה שלא מעלו היינו שהלכו בשפלות רוח ובעניוות גדול והשכינה שורה בהם ע"כ הם חיים עד העולם בזה הם חיים וקיימים לעולם כמ"ש חז"ל משה לא מת ומשה ואהרן שקולים הם דהא ע"י השראת השכינה הנשמה מחזקת עצמה בגוף והם חיים וקיימים עד העולם

לז) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ויל"ד כפל הלשון דהא ירא ה' הוא ודאי הולך בדרכי ה' וגם מה שדרשו חז"ל יגיע כפיך וגו' כל הנהנה מיגעו כפו גדול מירא שמים שנא' יגיע