עצי חיים על מועדים קלא

אינו ראוי לשבחו מי כאן דגם מי שהוא אפי' כמשה אינו הגון לפניו ית"ש

כו) ת"ר יש מתן אמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנתינו שכפרה על ילדותינו או"א אומרים אשרי מי שלא חטא ויל"ד הלשון חסידים ואנשי מעשה כפל הלשון גם יל"ד או"א אומרים אשרי מי שלא חטא הא אמרו מקודם אשרי זקנותינו שכפרה ומשמע שבילדותם חטאו

ונראה עפ"ד הרמב"ם פ"י מה' תשובה אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה בשביל שאקבל הברכות הכתובות בה או שאזכה לחיי עוה"ב וכו' שאין ראוי לעבוד השם עד"ז שזה נקרא עובד מיראה ואין עובדים עד"ז רק עמי הארן והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה ע"ש ומבואר שמתחלה בראשית הכניסה לעבודת השי"ת יש לחנך עצמו בעבודה מיראה עד שתרבה דעתו לעבדו מאהבה וכזה היא בר"ה ויכ"פ זמן תשובה מיראה בר"ה יכתבון וביום צום כפור יחתמון מי יחי' וכו' והנה אח"כ כששב מיראת מזה עצמו תרבה דעתו לבוא למדרגה לשוב מאהבה והיינו בחג הסכות זמן שמחתינו תשובה מאהבה ויתבאר בזה ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ובמדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות היינו בחג הסכות גם הראשון ר"ל מה שעבד להשי"ת בראשונה על דרך עבודה מיראה ג"כ הוא בחשבון עונות כיון דבסכות זמן שמחתינו צריך לתקן גם את זה על העבודה שהי' מיראה ולא הי' מאהבה

ובזה י"ל אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה ופירש"י שם כל חסיד הוי חסיד מעיקרו ר"ל גם בעודו בבחרותו הי' כל מעשיו לשם שמים מאהבה ולא בעבור טובת והנאת עצמו וא"כ הוי חסיד מעיקרו בתחלה וז"ש כפל לשון חסידים ואנשי מעשה היינו במעשים שעשה הי' מתחסד שלא עשה מיראה ויש מהן אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו היינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל דבעת שמחנכין אותו מותר לעשות מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה וא"כ זקנותם כשנתרבה דעתן כפרה על ילדותם שלא עבדו כי אם מיראה או"א אומרים אשרי מי שלא חטא היינו דבחטא ממש לא חטאו רק שלא הי' כראוי משום שבתחלה הי' מעשיהם עבודה מיראה

כז) במוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים וכו' יתבאר עפמ"ש בס' עבודת, ישראל פ' בחקתי שהעובד מאהבה צריך שיהי' לו יראה המגביל ומצמצם האהבה דלולי היראה יוכל להתקרב אליו ית' מרוב אהבה עד כלות הנפש כענין שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו וז"ש והתהלכתי בתוככם ופירש"י יכול לא תראו ממני וח"ו יגיע עד כלות הנפש ת"ל והייתי לכם לא' שממני האימה והיראה המגביל עכ"ד, ובזה יש לפרש הכתוב ובשוב רשע מרשעתו עליהם חי יחי' ויל"ד על הלשון חי יחי' ולהנ"ל י"ל עפ"ד הגמ' יומא דף פ"ו דהכתוב מדבר בשב תשובה מאהבה וכיון דמרוב אהבה יוכל להתקרב עד כלות הנפש ולכן אמר הכ' דחי יחי' גם בתשובה מאהבה וכענין שפי' בישמח משה למו"זזלה"ה סו"פ בשלח בברכת מגן אבות מחי' מתים במאמרו דהצדיקים ממש הי' יוצאים נשמתם בשעה שמזכירים שם השי"ת מפני פחד ה' ומהדר גאונו אך כיון שמזכירים שמו ית' נתחדש להם החיות מאותו השם עצמו שמזכירים והיינו מחי' מתים במאמרו ר"ל אותם שהם מתים במאמרו הוא מחי' אותם עכ"ד וא"כ גם בתשובה מאהבה שהוא עד כלות הנפש השי"ת מחי' אותם וז"ש ויצחק בא מבא באר לחי רואי היינו יצחק שהי' לו מדת היראה כמו שנאמר ופחד יצחק בא מבא באר לחי רואי היינו באר לחי שהמדת היראה הי' לו כדי לצמצם ולהגביל למשיב חיותו והנה כי כן בסכות זמן שמחתינו היינו שמחה של מצוה בעבודה מאהבה לכן במוציו"ט הראשון של חג בשמחת בית השואבה שהי' אהבה ותשוקה מתוך שמחה של מצוה בהם עד כלות הנפש לכן ירדו לעזרת נשים ר"ל שירדו למדת היראה שהוא בחי' הנקר' אשה כמו שנאמר אשה יראת ה' ומתקנין שם תיקון גדול דגם בעבודה מאהבה יהי' להם גם מדת היראה לצמצם ולהגביל עבודתם שישארו בחיים חיותם.