עצי חיים על מועדים קכט

שייכות הני מימרות להדדי ונראה עפ"י מה שהביא בס' דברי חיים פ' שלח בשם ס' צמח ה' לצבי שבחי' ענוה ויראה כמעט אי אפשר להיות ביחד כי משורש ענוה להיות בטל במציאות ואינו בגדר שיתיירא כי מה הוא וגדר יראה עכ"פ במציאות ובזה מפרש הפסוק מה ה"א שואל מעמך היינו שתהי' בבחי' מה כי אם ליראה היינו ליראה לא תהי' בבחי' מה עכדה"ק ובזה פירשתי בפ' דברים מאה"כ אשתחוה אל היכל קדשך דהנה מהיכל קדשו נלמד מדת הכנעה שמשם השכינה חופף עלינו כל היום והיינו רק ע"י ענוה כדכתיב אשכון את דכה ושפל רוח וע"כ אשתחוה בקידה ובנמיכות רוח ביטול המציאות הפנימיות אל היכל קדשך ועם כ"ז הכל רק ביראתך ר"ל הענוה לא ימעט היראה עיי"ש ויתבאר בזה שאמרו עליו על הלל שהי' עניו כמדתו ועכ"ז לא הניח ידו גם מעבודה ויראת ה' טהורה ואף שהי' עניו מאוד מ"מ לא שינה מכל דבר שהי' צריך לעשות לעבודתו ית"ש וע"כ כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אמר אם אני כאן הכל כאן והיינו עפ"י מה שהביא התוס' בשם הירושלמי דפריך ולקילוסא הי' צריך כלומר וכי הי' צריך לשבחו ית"ש והא כתיב אלף אלפין ישמשוני' ומשני חביב עליו קילוסו של ישראל מן הכל שנאמר ונעים זמירות ישראל וכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל עיי"ש וזה שאמרו עליו על הלל אעפ"י שהי' עניו עכ"ז הי' משבח ומפאר לכבודו ית"ש דהא אעפ"י שאינו צריך לקילוס מבני אדם עכ"ז חביב עליו מן הכל מה שישראל משבחים לפניו וע"כ אמר הלל אם אינו כאן מפני שהי' בעיניו עניו מאוד ונחשב לכלום וכמו שאינו כאן א"כ מי כאן דהא אפי' מי שהוא יותר ממני ג"כ כאינו לפניו ית"ש דהא א"צ לקילוס מבני אדם כדפריך בירושלמי וע"כ מפני שחביב בעיניו ית"ש אפי' ממי שאינו ע"כ אמר הלל דגם הוא ראוי לשבח ולפאר ליוצרו וז"ש ג"כ אם אתה תבוא לביתי אני אבוא אל ביתך היינו דמזה שהקב"ה יבוא לשכון כבוד בתוכינו ומזה נלמוד מדת ענוה עכ"ז אינו ממעט עי"ז מעבודתו ית"ש והוא ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה' להשתמש בשני הפכים להיות עניו ושפל רוח וגם ליראה את ה' צריך ללבוש במדת גאות לבש הכל רק למענו ית"ש נעבדו בהכנעה וביראה ופחד וע"כ גם אם תבוא לביתך ללמדינו מדת ענוה עכ"ז גם הוא יבוא אל ביתי והענוה לא ימעט העבודה

כג) שם בגמ' תניא אמר ר' יהושע בן חנני' כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה לתמיד של שחר ומשם לתפלת השחר וכו' ומכאן ואילך לשמחת בית השואבה והאמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתיר מאי לא ראינו שינה לא טעמנו טעם שינה ע"כ ונראה עפמ"ש אא"ז זיל בפ' חיי על המדרש ר"ע הי' יושב ודורש והי' הצבור מתנמנמים ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שמלכה על קכ"ז מדינות אלא תבא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות דהנה איתא בשבת דף פ"ט שאמר יצחק אבינו דל פלגא דלילות וכן איתא כשהוא דן את ישראל אינו דן אלא בלילות כשהן ישנים מהעבירות אך זה אינו לצדיקים ובהדי' אמרו רז"ל שינה לצדיקים אינו נאה והיינו הציבור מתנמנמים כי חשבי די להם בזה שהם ישנים מעבירות וביקש לעוררן דאין זה מעלה לעם ה' אלה דהא אסתר קבלה שכר על כל קכ"ז שנים ולא נגרע דבר ולא ינוכה פלגא דלילות ובזה נאה לצדיקים להיות עובדין תמיד להשי"ת עכ"ד, ובזה פירשתי המדרש בפ' אמור תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושים רצינו של מקום דהנה אם עושים רצינו של מקום אין צריכון לקצר שנותיהם כאשר החשבון דל פלגא דלילות ושנותיהן תמימות אך ברשעים שנותיהם תקצרנה ואינם תמימות עיי"ש בענין ספירות העומר מיש שם וז"ש לא טעמנו טעם שינה היינו שהי' בשמחת השואבה אשר לא הי' צריכון לחשבון של הלילות כאשר יצחק המליץ טוב על ישראל ושיהי' נדונין שהם ישנים מהעבירות כי לא חטאו כלל וע"כ לא הי' טועמין טעם שינה היינו אשר השינה יהי' לטעם ולטובה כי בצדיקים שינה אינו נאה להם וז"ש חז"ל ג"כ במשנה במוצאי יו"ט הראשון ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול והיינו תיקון גדול שיהא שנותיהם גדולים ויהא נחשב ימים לרבות גם