עצי חיים על מועדים קח

כשלת בעוניך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כזכיות לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה ולע"ד י"ל הטעם מדוע תשובה מיראה אינו נעשית לו כזכיות אם גדולה כחה של תשובה כ"כ דהא אפי' מצוה שלא לשמה ג"כ מצוה קעביד ותשובה שלא לשמה לא גרע ממצוה שלא לשמה ונראה עפ"ד אא"ז זללה"ה בפ' אמור ע"ד משל וכו' והנמשל כל המצות הם תועלת לנו בטבע אף שאין אנו יודעים סיבת התועלת א' הבין דרכה והוא ידע מקומה ונמצא העושה בפועל הוא בניקל התיקון והייחוד שראוי להיות ע"י מצוה זו אפי' בעשיי' כפשוטו משא"כ כשאין עושה המצוה בפועל רק דוגמא במקומו שזה אין טבע התיקון צריך להיות בטהרה וקדושה נפלאה ובכוונה זכה שיעלה כאלו נעשה בפועל והנה באאע"ה אם לא הי' בכוונה זכה כ"כ הי' צריך לשחוט בפועל ממש את יצחק אבל מחמת שהי' בכוונה זכה ע"כ נחשב לו המחשבה למעשה והי' די להיות נשחט תמורו איל וזהו לשין הפייט זבח קודש כהוכשר אז בעיניו ר"ל הוכשר ע"י כוונתו הזכה ע"כ רגל תמורתו איל לפניו וכו' עכ"ד הקדושים ובזה יש לבאר הכתוב בפ' ויקרא יקריב אותו לרצונו לפני ה' ופירש"י יקריב אותו מלמד שכופין אותו לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וי"ל ע"פ הנ"ל דאם יקריב אותו בפועל ממש ע"כ אפי' אם הוא ע"י כפי' יחשב לו לריח ניחוח כיון שנעשה המצוה בעצם וכפשוטו אבל לרצונו אם אינו מקריב הקרבן בפועל ממש רק ברצון היינו במחשבה ע"ד שאמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה צריך להיות לפני ה' דייקא בכוונה זכה בלתי לה' לבדו דהא באיני עושה המצוה בפועל רק בדוגמא צריך להיות בטהרה וקדושה יתירה, ולפ"ז יתבאר למה תשובה מיראה אינו נעשה לו העבירות כזכיות דהנה אם נעשה הזכיות בכח סגולות התשובה שמהפכת מזדונות לזכיות דהיא איני מצוה בטבע ממש רק דוגמא במקום המצוה שהוא נחשב העבירות כאלו עשה מצוה ולכן צריך להיות התשובה בטהרה וקדושה נפלאה ובזה דייקא יחשב כאלו עשה מצוה אבל תשובה מיראה שהיא איני במחשבה זכה כ"כ לא נחשב לו כאלו הוא מצות כיון שהזכיות הנעשית ע"י עבירה אינם בעצם בפועל ממש המצוה רק דוגמא מן המצוה

והנה אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' האזינו ובתפל"מ ס"ב כתב דהא דתשובה מיראה איני נעשית לו כזכיות דוקא ביחיד משא"כ ציבור א' כביר לא ימאס ואפי' עושין תשובה מיראה נעשית להם כזכיות והיינו ארפא משובתם דייקא כי מהעבירה לא נשאר שום רולר ואפי' שוגג דתשובת הרבים כי נעשו זכיות ואף ששבים רק מיראה מ"מ אוהבם נדבה אף שאיני מגיע להם כי נפיש זכותי' דרבים עכ"ד עי"ש, ויתבאר בזה שובה ישראל עד ה"א לשון יחיד ששב ולכן הזהיר הכתוב שיהא עד היא ר"ל במחשבה זכה לפני ה"א כי כשלת בעוניך וכמ"ש בגמ' דתשובה מיראה זדונות נעשית כשגגות ואמר אח"כ הכתוב קחו עמכם דברים ר"ל אם רבים ישיבו מדרכם אז ושובו אל ה' ממילא אפי' לא יה' רק מיראה יחשב כאלו הוא מאהבה דתשו' רבים יפעל כ"כ דגם מיראה נעשית להם כזכיות אמרו אליו כל תשא עון שיכפר לנו כל העון ולא יהא אפי' שוגג וקח טוב ר"ל דמהעבירות יעשו טוב שיתהפך לנו לזכיות ולטוב ואמר הכתוב ונשלמה פרים שפתינו ע"ד שילום פרים והלא גם הקרבנות דאם איני מקריב בפועל רק בדוגמא כגון ע"י המחשבה טובה דמצרף הקב"ה למעשה ואם איני ברצון השלימות לא יחשב לו לרצון לפני ה' כנ"ל כיון שאינו הקרבן בפועל ממש כן ה"נ אע"ג דסגולת התשובה מועיל שיהא נעשית לי כזכיות אבל לא בתשובה מיראה שאינו במחשבה זכה כראוי רק שתשובה מאהבה עבירות נעשית לו כזכיות ויתבאר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ר"ל המעל שהוא מזיד וע"י התשובה מיראה הוא כחטא שהוא שוגג והיינו ביחיד ששב מיראה העבירות נעשה כשגגות ואמר הכתיב העצה לזה והתודו את חטאתם אשר עשו היינו שישובו רבים על חטאם ובזה יתן ה' להם בנדבה דגם מיראה יחשב להם כזכיות.