עטרת מנחם פד

דכתיב בלאה שאמרה אלי תבא היינו דארצוי ארצי קמי' וזהו פעולה טובה לטובת הבנים כמ"ש בגמ' שם. אבל יצחק אע"ה שהי' מדת פחד יצחק הי' אומר שלא נראה לאשה כמותה להיות משתדלת בדברים וזהו והנה יצחק מצחק פי' לעג על מדת הנשים בזה כי לאו בדידהו תליא מלתא ועל הבעל מוטל לעשות הזווג בקדושה ובטהרה ואז יצאו מהם בנים זרע ברך לד' ע"ש

רז) שם בפ' תולדות. ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמור הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמור וגו' ראיתי בכי"ק ממרנא ורבנא מו"ה רבי ר' מענדלי זל"ה מרימנוב שהביא בשם הרה"ק מהר"ן קאסיבר זצ"ל שהקשה הלא בכל התורה תיבת לאמר מורה שיאמר לאחרים וזהו ל"ש כאן. ב' איך לא ירא יצחק פן יודע הדבר ליעקב ויראה להתחכם כנגדו לקבל הוא הברכות ולא עשו. ותירץ שבודאי חשב יצחק מערמה כזאת ודימה בדעתו כי בודאי אם יבא יעקב בערמה לקבל ברכה ממנו אז בטח ישנה דינו וידבר בקול עב כמו עשו והנה מצינו בכ"מ שדיבור היא קשה ואמירה היא רכה (מכות די"א ע"א) ובזה יבוארו הכתובים על נכון ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר פי' שיאמר אמירה רכה כשיבא אל אביו ולא ישנה קולו בקול עוז כ"א כדרכו תמיד כי הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמור שהוא ישנה את קול דברו לאמירה רכה בכדי שאם יבא יעקב ובודאי ישנה קולו לקולו של עשו ידע כי לא זהו עשו. בכן תדע להזהר שלא לשנות קול יעקב עכדה"ק: (והנה כן הובא גם בס' אוהב ישראל. ושמעתי מאאמו"ר הגאון הגדול החסיד וכו' כקש"ת מ' צבי יחזקאל שליט"א אבד"ק פלונסק לפרש עפי"ז בפ' זו ויגש יעקב וכו' והידים ידי עשו ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו כו' ויברכהו. והקשה באוה"ח מדוע סמך יצחק אע"ה על הסימנים שהיו ידיו כידי עשו יותר מעל הקול שהי' קול יעקב. ועפי"ז א"ש דכאן בדברו בקולו של יעקב זה הי' סימן מובהק שעשו הנהו כי אלו הי' יעקב בודאי היה משנה קולו לקולו של עשו. וע"כ כשמשמש ידיו וירא כי גם הם כידי עשו והי' נעלה מעל כל ספק כי עשו הוא ומשנה קולו לקול של יעקב כאשר צוהו. והאריך בזה ליישב גם מה שמקשים למה לא לבש עשו הבגדים עיין בס' תולדות נח ח"ג דף מ"ד עכת"ד) ושוב ראיתי בס' שיח יצחק למכות דף כ"ה ע"א

רח) שם בפ' בשלח ויאמר ד' אל משה הנני ממטיר לכם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתירתי אם לא. הק' הרה"ק הנ"ל וכי במה שיצאו העם וילקטו המן יום ביומו האם בזה יבחנו אם ילכו בתורתו ית' ומה ענין זה לזה ותי' כי תוה"ק מלמדת לאדם דעת והנהגה ישרה כי אם ישאלו לבני אדם אף לפשוטי עם אם מאמין שהקב"ה הוא יחיד בעולמו הלא בפה מלא ישיב מה זה אתה תשאלני הלא כל הנבראים כולם ידעון כי הוא לבדו יחידו של עולם. אבל אם ישאלו לאיש אם יש לו בטחון בבורא ית' שממציא לו כל הצטרכותיו אז יענה בשפה רפה הלואי שאזכה לבא לידי מדה זו ולעת עתה אינני במדרגה הלזו ואלו הי' שכל טוב להם היו יודעים שהבל יפצה פיהם במה שאומר שאינו במדת הבטחון כי האמונה. והבטחון מצומדות ומתאימות יחד בל יפרדו ויחדיו יתלכדו. כי מי שהוא איש אמונה בחיזוק. גם בבטחונו חזק. ומי שאינו בוטח