עטרת מנחם פא

רבה וכו' ודסיירי נכסייהו בשבתא. ודקבעי סעודותיהו וכו' ע"ד שמבואר בתפלה במנחה דשבת בשמ"ע אתה אחד וכו' יום מנוחה. ממלאכה. אבל לא ח"ו ללכת כל היום בטל ולעסוק בדברים בטלים ובקריאת סיפורי הבל. כ"א וקדושה. לעסוק בו בתורה. לעמך נתתי לעמך דייקא. ביני ובין בנ"י וכו' ועכו"ם ששבת וכו' (עיין סנהדרין דף נ"ח ע"ב) אברהם יגל וכו' כי אף שהי' אאע"ה מבני נח עכ"ז קיים שמירת שבת וכן כל האבות (עיין בזה בס' דגן שמים לפסחים דף ב' ע"א) אמנם על איזה אופן צריכה להיות המנוחה בשבת. ובאר שצריכה להיות מנוחת אהבה ונדבה. היינו באהבה גמורה. ולא כעול על צוארו וכנ"ל מס' או"י יתרו. וממילא היא ונדבה שמקבל עליו בעוד יום גדול ותוספת שבת נקרא נדבה. שאין החיוב עוד לשבות. והוא מנדב מדילי' משעות דחיל. וכמו כ' המהרש"א ז"ל וסגי נדבה. כי יו"ט שני שאנו עושים בגולה נקרא חגי נדבה וכן בש"ק שאומרים לכה דודי לקראת כלה וכן לקראת שבת לכו ונלכה. כי באם הולכים לקראת השבת. היינו עד שהשבת עודנו לא בא. אנו הולכים לקראתו. לשבות בשעות דחול ולהקדישם מנוחת אמת ואמונה. מנוחת שלם ושלוה השקט ובטח. מסדרי התפלה יבארו לנו איך צריכה להיות מנוחת השבת. לעומת ד' כתות שנמצאות בעוה"ר. א) ישנם אנשים אשר השבת הוא עליהם למשא והם עוסקים במלאכה עד שחשכה. ובמוצאי שבת ממהרים למלאכתם. ומכש"כ שאינם מוסיפים מחול על הקודש. וע"ז יאמרו כי מנוחת שבת צריכה להיות מנוחת אהבה בלב שלם. וגם נדבה. להוסיף עוד מחול על הקודש. ב) ישנם אנשים ר"ל הסוגרים את בתי מסחרם בחוץ. ובפנים בסתר עושים את מלאכתם ומוכרים. וע"ז יאמרו. כי השבת צריכה להיות מנוחת אמת בבית ובחוץ. ולא ח"ו לעסוק במסחר או במלאכה בסחר. וגם ואמונה. להיות מאמין בה' ולבטוח עליו שבטח לא יפסיד ע"י שמירח שבת. ואדרב' ע"י שמירת שבת יזכה לברכה ולשכר טוב. כנ"ל. ג) ישנם אנשים אף שאינם עוסקים במלאכה. אבל במה מבלים הם את יום השבת קדש. מטיילים בשוקים וברחובות ועוסקים בדברים בטלים. ובאים לידי לה"ר ומחלוקת. כי אז יש להם עת מוכשר לריב ולהתקוטט. כי כל ימי החול המה טרודים בפרנסתם. כאשר פי' דברי המדרש רבה (פ' מצורע פט"ז) במעשה דרוכל שהי' מחזיר בעיירות הסמוכו' לציפורי ומכריז וכו' נצור לשונך מרע וכו' דלמה דוקא הלך בעיירות הסמוכו' לציפורי עפ"י הרמז דאיתא (שבת דף קי"ח ע"ב) יהא חלקי עם מכניסי שבת בטברי' ועם מוציאי שבת בציפורי וברש"י דציפורי יושבת על ראשי ההרים והיום נראה ארוך. ושם מאחרים לצאת מן השבת. והנה ידוע מנהג דורנו בעו"ה עיקר לה"ר לא נעשה אלא בשבת שהעם בטלים ממלאכתם. וינוחו בחוצות על העצים. ושם יספרו איש לרעהו מה שהי' ומה שנעשה ולזאת בא הרוכל המוכיח לאנשים הסמוכים לצפורי דוקא. ששם השבת יותר ארוך. ועי"כ באים ללה"ר והוכיח שמה לאמור נצור לשונך וכו' בקש שלום ע"ש בשו"ת רשמי שאלה בדרושי מוסר דף ט"ו בזה. וע"ז יאמר מנוחת שלום ושלוה. להיות עוסקים בתורה ולא יגרמו ללה"ר ומחלוקת. ד) ישנם אנשים אף שאין עוסקים במלאכה ושומרים את השבת. אבל