עטרת מנחם נא

לא יבטלהו מלימודו:. וישמור לבל יפול מעליו הבגד שיצטרך לכסותו. והוא לא ידע את אאמו"ר ז"ל. ודבר יצא מאת אאמו"ר ז"ל בשפה רפה מאוד. כי חוששני משעטנז לפי דעת הרמב"ם ז"ל. ויהי כשמוע זאת הרב ויכסהו בבגד אחר. ויחזיר פעמים רבות: שעטנז. שעטנז לדעת הרמב"ם ז"ל (והוא בהל' ז' מהלכות שעטנז החושש לעורות הנתפרים משום שעטנז) ויקח סכין ויקרע את התפירות. וכה ישב כל הלילה ברוח ענוה יתרה בשמעו רק הגה אחד מפי אאמו"ר ז"ל אף שכל הפוסקים לא סבירי כוותיה. והרב ידע כן. אך מרוב ענותנותו עשה כן להפיס דעת האורח הוא אאמו"ר ז"ל. ויהי בבקר ויחפוץ לקרב את אאמו"ר בראותו כי ת"ח הוא אך הלך משם בעיר אחת לרגלי נדידותו. הוזמן שמה על ש"ק בבית איזה בעל מלאכה ואמרה אליו בעלת הבית. לאשר תאכלו אצלינו בש"ק עשו נא איזה שירות לצורך ש"ק. ושאל מה אעשה השיבה שיבקע איזה גזרי עצים לרסיסים לצורך בישול הדגים. והשיב הן. ויקח הרר"א זי"ע את הקרדום בידו לבקע את העצים. ויען שהרר"א ז"ל הי' איש גבוה בקומה. והחדר הי' נמוך כבימים הראשונים. ויהי כאשר הגביה את הקרדום בזריזות לבקע העצים לצורך ש"ק. פגש עם הקרדום בהמנורה הנחושת שהיתה תלוי' מעל ראשו בתקרת החדר וע"י פגישת הקרדום נפלה קנה אחת מהמנורה ונשברה. ויהי כראות בעלת הבית וגם בעלה כי העני הזה שיבר את המנורה אז התנפלו עליו ויכו אותו מכות גדולות. ומיד באותו ש"ק נהרו אליו אנשי העיר וקראו אותו בשם רבי. ומאז והלאה נתפרסם בעולם ונעשה מנהיג ישראל ע"ש. ועוד בס' אהל אלימלך אות קע"ז. ואות של"ג

וכבוד ש"ב יד"נ הרה"ג סועה"ר מ' אברהם סג"ל אטינגא מדוקלא שי' כ' אלי וז"ל: הגה"ק ר' נפתלי צבי הורוויץ מראפשיץ. בבואו פעם ראשונה אל הרה"ק רבי ר' אלימלך זי"ע לחסות בצל קדשו וליצוק מים על ידיו. לא רצה הגה"ק רר"א לקבלו. יש אומרים שאמר לו אין רצוני לקבל תלמידים מיוחסים והרב הנ"ל בכה ויתחנן לו והשכיב עצמו על הארץ בפישוט ידים ורגלים, וצעק תמרורים עד אשר נזל דם מגרונו ואמר לו. רבי מה אעשה אם אבי הי' מיוחס. ויש אומרים שאמר לו אתה בן הרוצח. ושאל אותו הגה"ק מראפשיטץ מה כונתו. ואמר לו כי הוא הלך בגלות ביחד עם אחיו הר"ר זושא זי"ע. וכאשר כבר החליטו בדעתם לשוב לביתם עברו דרך עיר לינסק מקום משכן כבוד הגה"ק ר"ר מענדילי זי"ע [הוא אביו של הראפשיטצר זי"ע] ויבואו אל ביתו לקחת ממנו נדבה ולא גילו עצמם לפניו אך אותו צדיק הכיר בהם ונתן להם נדבה הגונה איזה מטבעות של כסף או של זהב. וכאשר יצאו מן הבית ראו שנתן להם מטבעות של כסף או זהב. וחשבו כי בודאי משגה הוא ושבו אליו ויאמרו אליו בודאי רבינו טעה שנתן לנו מטבעות כאלו תחת נחשת. ואמר להם אנכי לא טעיתי כי אני מכיר בכם היטב מי אתם. אך ידוע תדעו כי אם אנכי הייתי הולך בגולה כמוכם כ"כ שנים הייתי בא למדריגה יותר גדולה מכם. ועי"ז גמרנו בינינו ללכת בגולה עוד שנה אחת. ועשינו דרכנו הלאה עכ"ל. ועד"ז הובא בם