עטרת מנחם לב

זצללה"ה הי' מגרש מביתו את האנשים שבאו אצלו תוך שנה הראשונה לנשואיהם (בס' ארץ חמדה באזהרות אות ב')

קט) עשרים ושתי שנים רצופים הי' דורש רבנו בכל ש"ק בפרשת המן להוריד שפעת פרנסה על כל ישראל ועל שער הספר מנחם ציון כ' הגה"צ ר' מנחם פאנעט זצ"ל וז"ל: ״נודע לכל בעת שכאמו"ר רשכבה"ג איש אלקים מו"ה מנחם מענדיל מרומנוב זללה"ה אמר תורה על פרשת המן שהשפיע השפעות טובות שפע ברכה והצלחה לכל בני ישראל וכ"ב שנים דרש מדי שבת בשבתו על פרשת המן״. (ועיין בכתי"ק הגה"ק מוהרי"ם אדמו"ר מגור זצללה"ה בפ' בשלח שכ' וז"ל עלה בלבי במחשבה שיזכני השי"ת לחדש בכל יום דבר בפ' המן. וממילא הפרנסה שיזמין לי השי"ת יהי' מהתוה"ק וכו' ע"ש)

קי) צדקת פזרונו נודע ביהודא ובישראל ולדוגמא נוכל להביא רק את הרשימה ממשלוח מנות של רבנו משנת תקע"ד הנרשם בפנקס ישן של החברה ״בקור חולים״ ברומאנוב. בהרשימה נזכרו שמות האנשים ונשים שרבנו שלח להם משלוח מנות ומתנות לאביונים. ולאשר, כי למותר לחשוב בזה שמות האנשים המקבלים אמסור בזה רק הרשימה בכלל

להרב שלשים שיין. שלשה אנשים לכל אחד חמשים שיין. שני אנשים לכל אחד שלשים שיין. שני אנשים לכל אחד חמשה ושלשים שיין. שבעה אנשים לכל אחד חמשה ועשרים שיין. שני אנשים לכל אחד עשרים שיין. ארבעה אנשים לכל אחד חמשה עשר שיין. עשרים אנשים לכל אחד ואחד עשרה שיין. שבעה אנשים לכל אחד ואחד שלשה שיין. שני אנשים לכל אחד ואחד שני וחצי שיין. שמונה עשר אנשים לכל אחד ואחד א' שיין. שלשה עשר אנשים לכאו"א שני שיין. סכום הכולל עולה שמונה מאות וארבעה ושלשים שיין סכום עצים לפי מצב הימים ההם. כנראה מצאו את הרשימה בין הכתבים של רבנו לאחר פטירתו והעתיקוה אל הפנקס למשמרת

קיא) בביהמ"ד ובביהכ"נ שברומנוב נוהגין גם היום לומר בתפלת מנחה של עש"ק קודם תפלת י"ח לדוד ברוך ד' צורי וכו' ותהלה לדוד שתקן רבנו זה המנהג משום מעשה שהי'. ופרטי המאורע סיפר לי ידידי הרה"ג הישיש מו"ה יצחק נפתלי חיעל נ"י דומו"ץ ברומנוב והכי הוה כי נתקבצו כל האכרים שמן הסביבה אל העיר בהתקוממות מרד נגד הממשלה ושברו את הנשרים. וכהוודע הדבר להעיר דוקלא באו חיילות משם לרומאנוב לעשות בהם שפטים. האכרים נתפזרו לכל רוח ונסו על נפשם. החיילות החלו לחפש ולהתחקות על כל שמץ דבר וכיון שניתן להם רשות שוב לא הבחינו ורבים נספו בלא משפט ונפל פחדם על היהודים גרי העיר הזאת ולא יצאו החוצה. באשמורת הבוקר ליום הששי לא שמע רבנו הרה"ק את השמש קורא ל״שומרים״ ושאל את משרתו ע"ז. ואמר לו כי בולשות בא לעיר, וע"כ יראים להתראות החוצה. ואמר לו רבנו מובטחני שלא ילינו בעיר. בהדי פניא דמעלי שבתא ורבנו בא לבית מדרשו להתפלל וירא כי אין איש מאנשי העיר לבד מאנשי ביתו ומשרתיו ושאל איפוא הקהל הקדוש. והשיבו לו כי יראים להניח את נשותיהם יחידות בבתיהם מפני אנשי הצבא והתחיל להתפלל וקודם אשרי אמר מזמור קמ"ד לדוד ברוך ד' צורי המלמד ידי לקרב כו' וטרם גמרו המזמור נשמע תרועת המצביא להקהיל את חילו ונסעו מן העיר ולא לנו עוד שם ומאז