עמודיה שבעה ע

אחים ורעים זל"ז ומצד זה היה רעהו אבל מצד עצמו שהוא חוי נחש הקדמוני היה חסר לב וחשב שבז ליעקב במה שבא על בתו אבל ואיש תבונות זה יעקב שהיה לו לב להבין סודות ופלאי התורה ידע סוד הדבר על מכונו לא היה אצלו הדבר לבת ולקלון ולפיכך יחריש שלא הרע לו על הדבר הזה וגם החריש שלא לגלות סוד זה שנ' והחריש יעקב עד בואם של בניו ולהם גילה אבל לאחרים לא גילה הסוד הגדול הזה וכ"כ למה ואומר הכתוב הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר ר"ל מי שהוא הולך רכיל דרכו היא לגלות סודו לכל אבל יעקב שהיה נאמן רוח וצדיק בכל דרכיו לפיכך היה מכסה הדבר בפני העולם ולפי שבניו ידעו הסוד וטעו בשיקול דעתם שלא נטלו עצה מאביהם לפיכך אומר באין תחבולות יפול עם ותשועה ברב יועץ ר"ל באין תחבולות של בני יעקב שלא נתחכמו ביותר ולא ירדו לעומק הענין וטעו בשיקול דעתם זה יגרום שיפול עם ויפול הוא ל' עתיד שרומז לתלמידי ר"ע שיפלו כמנין הרוגי שכם וא"ת ומה היה לעשות ואומר ותשוע' ברב יועץ ר"ל התשועה היה להם אם היו נמלכין ביעקב שהוא רב יועץ ולפי שלא נמלכו בו גרם שיפול עם רב ויש לנו בזה עוד ענינים נפלאים אלא שאין כח בקולמוס לכתוב הענינים יותר והמשכיל יבין

(יז) בפ' מקץ בענין יוסף ואחיו ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וגו' ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבור אוכל כלנו בני איש א' נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ואמרו שנים עשר אחים אנחנו בני איש א' בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והא' איננו ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבאו אחיכם הקטן הנה וגו' אם כנים אתם וגו' ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם וגו' ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו בצרת נפשו וגו' ע"כ באה עלינו הצרה הזאת ע"כ. והנה יש הרבה ספיקות בזה מה ראה לומר להם מרגלים אתם בזכרו את החלומות ועוד מה השיבו לו לא היו עבדיך מרגלים מאי לא היי לא עבדיך מרגלים מיבעיא להו למימר ועוד למה תחילה אמרו כלנו בני איש אחד סתם ואח"כ אמרו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד ומאי מלת כנים ולמה לא ישרים או צדיקים אנחנו ועוד מה היו צריכים להגיד שנים עשר דודאי מה שהוכרחו לומר הקטן את אבינו והאחד איננו משום שהגידו לו שהם שנים עשר אבל מעיקרא דדינא פירכא מה נפקא מינה מזה שהם שנים עשר ולא זו אלא שהיה להם ריעותא בזה פן אמר יאמר הביאו לי גם אותו האחד שאינו כי היכן הוא אם לא מת או היה להם להגיד שהאחד מת שלא יבא בעליל' עליהם להביאו ועוד מה זה שאמר הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם שלפי המשמעות בא להגיד להם למה קראן מרגלים הרי אין טעם בעלילה ועוד למה יאומנו דבריהם בבוא בנימין שהוא השנים עשר ועוד למה הצדיקו את הדין ואמרו אבל אשמים אנחנו וגו' ומשמע שהודו לדבריו שכדבריו כן הוא וביותר איך עלה עלי דעתם שזה היה על חטא שמכרו את אחיהם והלא כל מדותיו של הקב"ה היא מדה כנגד מדה. ולהבין זאת נבאר תחילה מדרש תמוה בפרשת וישב וזה לשונו לכו ונמכרנו לישמעאלים אמרו נלך ונתפוס דרכו של עול' כנען שחטא לא לעבד נתקלל אף זה לכו ונמכרנו לישמעאלים עד כאן לשונו. והנה מאמר זה הוא חתום וסתום וכי לא היו שאר חוטאין יותר מכנען שנענשו שלא ראו לענוש את יוסף אלא בעונש כנען ועוד שאמרו אף זה וכו' משמע שגם זה הוא דומה במעשיו לכנען. אבל ביאור הענין עם מה שאמר בעמוד ראשון ברית אברהם סי' ח' בשם הזוהר שדבת יוסף שהוציא על אחיו כי בבריאת העולם כאשר בקש הקב"ה לברוא האדם בא ונמלך עם המלאכים והיה מלאך מטטרו"ן מסכים בבריאה ועז"א ועז"אל והכת שנתחברו עמהם לא הסכימו ויוסף היה למטה כנגד מטט"רון וכמו שמטטרו"ן מולך בעליונים כן היה