עמודיה שבעה סט

להם היה מדרך תורה ולכך נקט כפל לשון שכם דנקט גבי אחים גדודי שהיו כלסטים ונטלו ממונן כך עשו שמעון ולוי לשכם חבר הכהנים ככהנים הללו שבאין ליטול חלקן כך עשו שמעון ולוי בשכם וקשה שכם שכם שני פעמים למה דודאי ידעינן שבשכם מדבר שזכר תחלה בנטילת ממון אלא הוא הדבר שדברנו ששכם ראשון מדבר באנשי שכם ולכך נקט שם לשון רבים נטלו ממונן והרגום אבל שכם שני הוא מדבר בשכם עצמו שכם בן חמור שלו לבדו עשו כדרך חבר הכהנים כנזכר ולכך שינה ג"כ בלשון מתחל' אומר לשכם ואח"כ בשכם כי מלת לשכם יורה על הכלל מה שהיה בכל המקום שכם ומלת בשכם משמע על מעשה שעשו בו בשכם עצמו והנה עתה אחי המעיין בו וראה כמה גדולים דברי חכמים וחידותם אע"פ שזה אמר כך וזה אומר כך כולם דברי אלהים והכל הולך אל מקום אחד וכוונה אחת כי כל אחד ואחד מחדש כפי חלקו הראוי לו שקבל מסיני כי ארז"ל בפ' זו וז"ל אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי שהם חלקו של הקב"ה אני חלקך ונחלתך ובמקום אחר אמרו אחלקם ביעקב זה שבטו של לוי שעשאו מחזיר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד ואפיצם בישראל זה שבטו של שמעון הדא אמרת אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון ע"כ וקשה למה ענשם דוקא באלה אחרי שאין מודדין לאדם אלא מדה נגד מד' אבל הוא הדבר שדברנו שענין הזה הי' באופן אחד טוב' שהרגו את שכם והחזירו חלק הקדוש' חלק גבוה שהי' בו למקומו הראשון כנזכר במדרש שנטלו חלקם ככהנים שבאים על הגורל ליטול חלקם ונגד זה נ"ל שאמר יעקב אחלקם ביעקב שיהא חלקו ונחלתו של הקב"ה חלק גבוה במדה שמדד ולקח חלק גבוה בהריגת שכם כן הוא יהיה חלק גבוה ואמר שחלק שנטל היה כחלק שנוטלין הכהנים בגורן ולכך יהא ג"כ חלקו לחזור על הגרנות ובאופן אחר שהיה רעה שהיו כלסטים ולקחו ממונם כנז"ל וכנגד זה שילם לו וענשו שיהיו בניו של שמעון עניים ויחסר ממונם וגם הוא מדה נגד מדה הם נטלו את ממונם ואפי' אם היו אנשי שכם קיימין היו חסירי ממון ולפיכך גם הם יהיו עניים חסירי ממון וכנגד מה שהרגו אותם כ"ד אלף זה נפרע ע"י תלמידי ר"ע כנז' וברוך היודע האמת הוא היודע שבודאי היה שמעון גרם בניזקין אלה יותר מלוי שהרי אפי' אם הוא חוזר על הגרנות מ"מ תפיצתו בדרך כבוד ביותר משבט שמעון שמחזירין בכל עיירות והיודע האמת ידריכנו בדרך אמת. והנה ג"ז היה כוונת שלמה במשלי י"א בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש הילך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר באין תחבולות יפול עם ותשועה ברב יועץ וארז"ל במדרש בפ' זו ובילקוט משלי בז לרעהו חסר לב זה שכם שבא על דינה ואיש תבונות יחריש זה יעקב שנא' והחריש יעקב עד בואם וק' למה אמר רעהו חברותא מי איכא מה לחכם עם הכסיל ועוד למה קראו איש תבונות לפי שהחריש שהרי לפעמים גם אויל מחריש ועוד אם זה היה כוונת שלמה מה קשר וחיבור יש לפסוקים של אחריו עם פסוק זה אבל עם מ"ש יובן הענין באר היטב כי בשכם היה ג"כ ניצ"ק וטהור וכשבא על דינה שאב הזוהמא שהיה בה והיו העולם סבורים שטימא אותה ויעקב ובניו ידעו סוד זה אלא שהרגו אותו בני יעקב בשביל להוציא הנ"ק שבתוכו וטעו בשיקול דעתם להרוג גם הנשארים מב' טעמים כנ"ל והיה טעות בידם כמ"ש הטעם בתחילת דברינו עד שבא יעקב וגיל' להם טעותם. והנה בפסוק ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש את חרבו ארז"ל שני בני יעקב בניו היו אעפ"כ נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו שלא נטלו עצה ממנו וכמ"ש רש"י בחומש ובודאי הוא אם היו נוטלין עצה מאביהם לא היו באים לשום טעות ולא היו גורמים מה שגרמו שנפלו כ"ד אלף מתלמידי ר"ע וז"ש בז לרעהו חסר לב זה שכם ב"ח ר"ל שהם הי' סבור שבז לרעהו יעקב שבא על בתו והיה סבור שטימא אותה וכ"כ למה ואומר חסר לב לפי שהוא היה חסר לב להבין סודות התורה שאדרבה טיהר אותה ושאב לעצמו כל זוהמתם וקראו רעהו משום ניצוץ הק' שהיה בו שגם הוא מצד הקדושה ממש כמו יעקב עצמו שכל ישראל