עמודיה שבעה מב

שיעבוד הי' שלא כדין וראוי אני ליסורין שהייתי בעצה זו עמהם וא"כ שלא כדין התרעמתי על הקב"ה כי כל משפטיו הן אמת וצדק. ואח"כ אשב פן ואולי באים עלי היסורין מפני שאני יעקב שלקח ב' אחיות ומצא גם ע"ז טענה להתרעם ובראותו שהקב"ה עשה את יעקב שהוא צולע על יריכו ראה שאין טענתו טענה. רק נקדים תחלה ענין נחמד מה ששמעתי מהרב הגדול בדורו האלוף המרומם נ"י פ"ה ע"ה כבוד מוה' בער ר' יחזקיה מפראג בענין האספסוף ובפ' בהעלותך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ואמרו רז"ל על עסקי המשפחות על עריות הנאסרות להם והנה כוונתם היה לבכות עתה על עריות שנאסר להם עריות הקורבה ולא שאר עריות כמ"ש למשפחותיו וכמ"ש רז"ל מי יאכלנו בשר שאר בשר שכל ענינם היה על הקרובים שנאסרו להם והקשה למה בכו עתה ברדת המן יותר מבפעם אחר ותירץ בטוב טעם כי איתא בציוני פרשת אחרי מות וזכרנוהו בהאריכות בעמוד השלישי עפר יעקב ע"ש ותמצא מרגוע לנפשך וז"ל שענין עריות הקורבה נאסרה לנו מטעם שכל פעולה שאדם עושה למטה אותה פעולה מצויה למעלה הפעולה שלמטה פוגמת הפעולה שלמעלה ואין שכיח הקורבה כמו למעלה במרכבה כי איש באחיו ידובקו ופניהם אשה אל אחותה וא"כ המשתמש למטה בקורבה משתמש בשרביטו של מלך הקב"ה וכל המשתמש בשרביט מלך ב"ו חייב מיתה עאכ"ו המשתמש בשרביטו של המלך הקב"ה יתברך שמו ולכך אסרה לנו התורה להשתמש בעריות הקורבה ופריך שם וא"כ למה לקח יעקב שתי אחיות ועבר על זה ותירץ שאני יעקב שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל וארז"ל הקב"ה קראו אלוה אני אלוה בעליונים ואתה בתחתונים הותר לו להשתמש בשרביט הקב"ה. ואיתא במד' נשא למה ירד הקב"ה לישראל המן אלא אמר הקב"ה כתבתי עליהם שהם אלהים שנאמר אלהים אתם ובני עליון והם אוכלין ונצרכין לפיכך הוריד להם המן שהוא נבלע באיברים. ולפיכך עד עתה לא בכו על עסק שאסרו להם המשפחות משום דסברו שאין לפגום בשרביט המלך הקב"ה ואע"ג שיעקב לקח שתי אחיות מ"מ הטעם הוא שהוא נקרא אלוה ולכך הותר לו להשתמש אבל אחר שראו שהמן ירד להם סברו דאם איתא שאין אנחנו ג"כ נקרא אלהים וא"כ למה מוריד לנו המן אלא ודאי שגם אנחנו אלהים ובני עליון וגם לנו יש להתיר להשתמש בשרביטו כמו ליעקב ולכל המלאכים ולמה אוסר לנו הקב"ה המשפחות הקורבה ולכך היו בוכים עד כאן דברי פי חכם חן. הנה לפי זה לא היו ראוין היסורים לבא על איוב אחרי שהקב"ה קראו אלוה ליעקב והותר לו להשתמש בשרביט הקב"ה וכמו שאמר שם בעמוד הנ"ל בפירוש הפסוקים דאיוב שזה היה תרעומתו ע"ש. אבל לשיכים היה בעיניו מה שאמרו רז"ל במדרש וישלח שויקרא לו אל אלהי ישראל לא שהקב"ה קראו אלוה אלא שיעקב קרא את עצמו אלוה אמר לו הקב"ה אני אלוה בעליונים ואתה בתחתונים בתמיה אפי' חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה קראת את עצמך אלוה חייך שבתך דינה מחר יוצאת לכך כתיב ויקרא אל אלהי ישראל וסמיך ליה ותצא דינה בת לאה מי גרם לו שנכשל בדינה על שקרא את עצמו אלוה ואם כן לפי זה היה לו אסור להשתמש בשרביט המלך אך אין זה אלא אם דינה נטמאה ממש ע"י שכם אבל לפי מ"ש לקמן בעמוד שלישי הנקרא עפר יעקב שאדרבה שכם טיהר דינה על ידי שבא עליה וכל זוהמת נדה שהיה בה שאב אצלו והיא נטהרה ואם כן ודאי אין לאוקמי שהקב"ה ענשו ליעקב בזה אדרבה דטבא ליה עביד אבל מוכח הוא כמאן דאמר שודאי טימא אותה כי מביא בגלי רזי בענין יעקב ומלאך שנתפגש עמו וירא כי לא יכול לו כי בקש מכל צד אם ימצא בו איזה פגם ולא מצא אחר כך ויגע בכף יריכו שבא לבקש פגם בבניו שהם יוצאי יריכו ואז מצא פגם ועל כן עשאו צולע על יריכו והנה פגם זה אין לומר שהיה פגם בבניו שבטי יה שהרי כולם צדיקים היו ואף שנראה לעין שחטאו ביוסף אין זה פגם אדרבה למי שבא בסוד ה' יודע שהיה בהכרח לעשות כן ושלוחי דרחמנא היו לזה ואין אנו עתה בביאורה וגם