עמודיה שבעה כג

ודאי ראה ויתר כמאן דאמר ז' מצות התיר ואם כן תשובת ישראל שלא היו מצווין בסיני תשובה נוצחת הוא ואיך אתה באה להעיד בבני מיד עמדה ב' לצד ולא העיד' כלום כי ראה שעדות' מוכחש והדין עם אברהם מיד באה הג' להעיד שעברו על התורה מטעם שקבלו ערב רב כנזכר ודחה אותה אברהם במצות גדילים תעשה לך. רק נבאר תחילה מד"ר פ' קרח וז"ל כיון שאמר משה ונתלו על ציצית הכנף פתיל תכלת מיד צוה קרח ועשה ר"נ טליתות וכו' וקשה מה ראה קרח לחלוק על ידי תכלת אבל דע מ"ש בעשרה מאמרות מאמר צבאות ה' חלק ב' פט"ז וז"ל דע כי גוון התכלת דין קדוש הוא וכו' התורה הרבית' להשתמש בו בכל מקום וכן במצות הציצית כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שהרבה כוחות חיצונים נכנעים לפניו והוא עצמו דין קדוש והוא עתיד לקדשן וכו' ובזוהר פרשת קדושים משמע שקין והבל היו כלאים ברחמה של חוה ולא הצליחו ואנו על ידי כלאים שבציצית נטהר העבדים מסטר' דקין עכ"ל והנה בזה תבין טוב טעם ודעת למה דחה משה את קרח בשתי ידיו כי נודע מכתבי האר"י ומדברי הזוהר פרשת בראשית שמשה הוא הבל וקרח קין ולפי שהם כלאים שלא הצליחו גם במעי אמן לפיכך ריחקו מעליו. והנה קרח חכם גדול היה כאשר ראה שאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת היה סובר אם איתא שאין לי טהרה וחלק בקדוש' למה מצטרפין תכל' שהוא חלקי אל הציצית אלא ודאי שזה מורה שיש לי חלק בקדושה וגם ע"י כלאים שבציצית נטהר קין וכל הבאים ממנו וא"כ משה שדוחה אותי מלבו הוא עושה לפיכך מיד ויקח קרח וזהו ג"כ הטעם משרז"ל גבי קין והבל ויאמר קין אל הבל אחיו בפ' ציצית היו עסוקין וקשה מה עסק ושייכות לפ' זו לעניינים שהקריבו קרבנות וקרבן הבל נתקבל וקרבן קין לא נתקבל וחרה לקין אלא הוא הדבר שדברנו רק יש לידע שקרבן קין והבל הי' כלאים צמר ופשתים נ"ל עם מ"ש כי גם במעי אמן היו כלאים לפיכך היה גם מעשיהם כלאים וכאשר ראה קין שלא נתקבל קרבנו מטעם זה חרה לו עד מאד ולפיכך התחיל לעסוק עם הבל בפ' ציצית כי כלאים בציצית הוא מותר ולמה גם קרבנו אינו מתקבל והבל בא לדחות את דבריו שאין מביאין משם ראיה מטעמים הנודעים לפיכך ע"י זה עמד והרגו והיה ממש מחלוקת קין והבל כמו מחלוקת משה וקרח כי משורש א' יצאו ואחזו מעשיהם הראשונים ונודע מ"ש האר"י זלה"ה ובזוהר פ' בראשית עמוד קס"ט שכל הערב רב שהיו במצרים הם כולם מסטרא דקין ורז"ל אמרו גדילים תעשה לך סמכו לא תלבש שעטנז לומר לך שכלאים בציצית מותר. והנה זה היה הוויכוח בין אברהם ואות גימל שבאה להעיד על ישראל שעברו על התורה שקבלו הערב רב ובתור' כתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו כנזכר ואמר אברהם גימל אתה באה להעיד ותיפוק ליה שיש לקרב הערב רב כדי לחברם אל הקדוש' לקדשם ולטהרם אלא ודאי דסבר אתה שאין להם טהרה כלל והנה תדע לך שאין הדבר כן כי כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית כישראל ואתה נתונה בראש גדילים תעשה לך ואם איתא שאין לקין והבאים ממנו טהרה למה נתנו אותך בראש ללמד שכלאים בציצית מותר דהא זה יורה שבני קין יטוהרו ויוקדשו ואתה סבר שאין להם חיבור אל הקדושה אלא ודאי מינך ובך מוכח שע"י מצוה זו יש לחברם ולקשרם אל הקדושה וא"כ יפה עשו ישראל שקבלו שערב רב וציווי מעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו הוא כפשוטו שהיה הציווי על אדה"ר וא"כ איך אתה באת להעיד בבניי ביום צרתם מיד עמדה גם הגימל לצד כי הוכחש' בעדות' וכל האותיות שאחר זה לא מענה בפיהם ולא העידו כלום

(ט) במדרש רבה פ' וירא וז"ל ויעש אברהם משתה גדול ר' יודה בר' סימון אמר גדול עולמים היה שם (פירש מ"כ הקב"ה) ר' יודן בר מספרתא אמר ויעש המלך משתה גדול גדול עולמים היה שם הה"ד כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך כי ישיב ה' אלהיך לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר כאשר שש על אבותיך בימי אברהם יצחק ויעקב עכ"ל. וקשה למה גילה לנו התורה שהיה