עמודיה שבעה קמח

ממני עשו א"ל ליעקב טול וברך א"ל איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה התורה לאוסרה עלי א"ל למשה טול וברך א"ל איני מברך שלא זכיתי לכנוס לא"י אמר ליה ליהושע טול וברך א"ל איני מברך שלא זכיתי לבן א"ל לדוד טול וברך א"ל אני אברך ולי נאה לברך שנ' כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ע"כ והנה ודאי הוא שדוד הצדיק ראוי היה לברך אבל יש לידע שהרי לפי הנראה לעינים חטא חטאים גדולים באשת איש שלקח בת שבע מאוריה ושפיכות דמים שצוה להרוג את אוריה וע"א כמ"ש רז"ל בקש דוד לעבוד ע"א ואפי' שלא עבד מ"מ מחשבה רעה דע"א מצטרפת גם אצל ישראל למעשה כנודע מדרז"ל על פסוק למען תפוש בית ישראל בלבם ועוד שלקח יפת תואר מעכה בת תלמי במלחמה שיצא ממנה אבשלום והתורה אסרה כמ"ש לו חושי הארכי לדוד מ"ט נסבית יפת תואר הי' לך לדרוש סמוכים וא"כ מה אלו האבות שבשביל דבר קטן לא רצו לברך ואיך אמר דוד לי נאה לברך ועוד הם לא רצו לברך שיצא מהם פסול והלא אמרו עליו על דוד שהוא עצמו פסול שבא מרות המואביה ורצו לפסלו בקהל כמ"ש בהאריכות בגמרא דיבמות אבל דע ביאור הענין שודאי לא הי' דוד ראוי לברך מטעמים אלו ואע"פ שהי' נקי נגד ה' בכל אלה מ"מ כל זמן שלא הי' נקי גם מישראל לא הי' ראוי גם הוא לברך אבל אחרי שראה דוד שחמשה האלה הקודמים אליו לא רצו לברך מטעמים הנ"ל ועל ידי הטעמים האלה ראה וידע בראי' והוכחה מינם ובם שהוא נקי גם מישראל ולא חטא כלל ואין בו פסול ומטעם שלא ברך אברהם שיצא ממנו ישמעאל עי"ז מוכח שלא חטא כלום בבת שבע ומטעם שלא בירך יצחק שיצא ממנו עשו עי"ז מוכח שאין בו פסול מצד רות המואביה ומטעם שלא בירך יעקב מחטא אחיות בזה מוכח שלא חטא ביפת תואר ומטעם שלא בירך משה שלא זכה לבא לא"י בזה מוכח שלא חטא כלום במה שבקש לעבוד ע"א ומטעם שלא בירך יהושע שלא זכה לבן בזה מוכח שלא חטא כלום בהריגת אוריה. ונתחיל מן הראשון אברהם שלא בירך ונבאר תחלה מאמר תימה בפסיקתא רבתי וז"ל ויהי בחצי הלילה ר' תנחום דיפו בשם ר' מני דקיסרין פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני אמר דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה אבל אני עמל הוא בעיני וכו' רבי מנחמון בשם רבי טניא אמר אין כל בריי' יכולה להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינו של בכור אלא הקב"ה אבל אני עמל היא בעיני וכולי. וקשה בין למר בין למר אם אין שום בריה יכולה לעמוד עליהם למה הוא בקש לעמוד עליהם מה תכלית ותועלת הי' יוצא לו מזה ועוד מה ז"ש עמל הוא בעיני אבל דע שמלת עמל יש לו שני פירושים עמל הוא לשון חטא כמ"ש הזוהר בפסוק מה יתרון לאדם בכל עמלו כד"א ישוב עמלו בראשו ועמל הוא לשון יסורין כד"א ויסתר עמל מעיני אדם לעמל יולד והאחרון מפרש עמל מלשון חטא והראשון מפרש עמל יסורין וביאור הענין דע מ"ש בזוהר ברוב המקומות ובפרט בכתבי הקודש האר"י זללה"ה בתיקוני המצות שאחרי חצות הלילה אז נפש דוד למעלה בוכית ומייללת ואינה פוסקת מלומר שירות ותשבחות כל הלילה כי הדינים מתגברים אז ביותר והם חבלי שינה על עיני וזה הי' ענין דוד שמחצות הלילה ואילך הי' מתגבר כארי לעסוק בתורה בשירות ותשבחות ליתן כח עוז ותעצומות לנפשו למעלה להעביר חבלי שינה מעיניו ולא ישן גם הוא כי כשאדם ישן למטה נפשו ישינה גם למעלה וזה הי' ענין הכינור לדוד כי חשב מחשבות לבל יעבור עליו ח"ו חצות לילה ונ"ל שז"ש דוד אין כל בריה בעולם שיוכל לעמוד על חצי הלילה אפילו משה אמר כחצות שנסתפק אבל אני אחשבה לדעת זאת שחשבתי מחשבה לעשות לי כינור כדי לדעת זה השיעור של חצי הלילה וכ"כ למה ואומר עמל היא בעינ"י דייקא ר"ל היסורין שהם נקראים עמל הם בעיני למעלה שאני בוכה ועיני נוזלת דמעות בלי הפוגות ומה שאני נתתי אל לבי לידע חצות לילה בתורה ובשירות ותשבחות הוא תרופה למכתי. ומ"ד שני הדורש על הבחנת הטיפות יבואר ע"ד מ"ש בזוהר בראשית דל"ח הוויכוח