עמודיה שבעה קמב

ורצח בו כתיב. והנה יזה הי' ענין קין שאמר רבש"ע מה לי ליראה אם מפני אבי גואל הדם אין אני מתיירא ממנו כי הן גרשת אותי מעל פני האדמה מגבול אשר שם אבי והייתי נע ונד בארץ שהוא גבול אחר אבל מזה אני מתיירא והי' כל מוצאי יהרגני דייקא כי פן ואולי כל מוצאי ילמדו כמאן דאמר מצוה ביד גואל הדם אין גואל הדם רשות ביד כל מי שימצא אותי ויהרגני כי רשות בידו לעשות עמי מה עשה הקב"ה וישם לקין אות ו' מסר לו ואם איתא כמאן דאמר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם א"כ מה עניינו של ו' שכתיב ורצח וכו' אלא ודאי הוא בא ללמד שרשות ביד גואל הדם ואם כן כשבגואל הדם רשות אז כל אדם חייבין עליו ואם הו' זו היא לאות והוכחה לבלתי הכות אותך כל מוצאו דייקא אבל אם היה באפשר שאדם הראשון יקרב אליו היה באמת חייב מיתה על ידו. והנה כאשר הלך קין נע ונד באו עליו החיות להרגו כי היו סבורים כמאן דאמר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם ולא סברו דיוקא דו' כמו שאמר רש"י שם שיש ו' שהוא ציווי כמו ועשה בצלאל וכאשר ראה קין זאת חשב בלבו והרי יש לי אות ודאי הם סבורים שירצח הוא גם כן מצוה מדלא כתיב מלת אם ולכך אמר אנא אלך אם אסק שמים שם אתה אם דייקא ר"ל מדלא כתיב אם הוכרח אני לעלות לשמים ושם אתה והצילני כי אתה אינו סובר כן והא ראי' שמסרת לי דיוקא דו' להציל אותי מיד כל הקמים עלי ולמאן דאמר שבת מסר לו אגב זה יבואר משרז"ל שם שם לו חק ומשפט שבת ופרה אדומה וקשה מה ענין זה לזה אבל דע שענין פרה אדומה היא לטהר מטומאת המת ודע ענין פלאי מהיכן נמשכה טומאת המת כתב הרקנטי פרשת חקת כי הקב"ה כאשר ברא העולם ובא זמן ע"ש וקדש היום עי"ז לא ברא גוף למזיקים כי כבר קדש יום שבת ולפי שנשתיירו בלא גוף כאשר רואים כלי ריקן והיינו אדם מת שנשמתו פורחת ממנו וכלי גופו נשתיירו ריקם אז הם באים ומלבשים בו ועי"ז האדם המת הוא טמא ומי שמוציא קרי לבטלה בורא גוף להם והוא טמא טומאת מת ע"כ. ובזה יש ליישב קושיא גדולה למה צוה הקב"ה לשמור השבת לנוח ממלאכה לפי שגם הוא נח ממלאכתו ודלמא המלאכה הי' דיה שלא הי' לו לעשות עוד ועם מ"ש יובן כי הרי מזיקין יוכיחו שהי' לעשות להם גוף ולא עשה משום שקדש השבת ועל כן כל איש יש לו גם כן לנוח ממלאכה ולכך נ"ל שצוה הקב"ה שתים אלו יחד במרה שבת ופרה אדומה דהא בהא תליא אחר שצוה שבת וקשה למה וצ"ל משום שגם הוא שבת ממלאכתו שלא ברא גוף למזיקין ואם כן זה גרמה טומאת המת שבאים ומתלבשים בגוף המת אחרי שאין להם גוף וע"כ צוה מיד פרה אדומה מי שנטמא בטומאת המת שיבא פרה לטהר אבל אם לא הי' מצוה על שבת והי' בורא גוף להם ודאי לא הי' טומאת המת ולא הי' צריכין גם לפרה אדומה ובזה תבין מה שאמרו רז"ל ויגרש את האדם כדין הורג נפש בשגגה וקשה למה הי' שוגג ועם מ"ש יובן כי מביא בזוהר פרשת בראשית ובתיקונין והנחש הי' ערום לכל בריות עבד הקב"ה לבושין שהן גופין לנשמה חוץ לנחש וחייליה שהם המזיקין שנשתיירו בלא לבוש הגוף ועי"ז נתקנא נחש ופיתה את חוה וגרם מיתה לאדם עד כאן וא"כ ודאי שוגג הי' וכביכול הגורם שלא ברא להם לבושי הגוף וא"ת מאן יימר שלא ברא להם גופין הלא כבר זכרנו ששבת יוכיח ודע מ"ש עוד שם שקין לא נתחייב בהריגת הבל משום שאדם הראשון הי' הגורם במיתתו שהוא הוציא המלאך מות לעולם אלא שפקד הקב"ה עון אביו אדה"ר עליו וכבר זכרנו בעמוד שני פחד יצחק בשם האר"י זלה"ה שפוקד עון אבות על בנים אינו אלא כשהאב עושה עבירה במזיד כי עון הוא מזיד אבל בשוגג לא יומתו אבות על בנים ואיש בחטאו יומת וחטא הוא שוגג וזה הי' טענת קין הן גרשת אותי היום והי' כל מוצאי יהרגני כי באמת אני לא חייב כלום אלא מצד אבי ואבי שוגג הי' וגם אני אין חייב לפקוד עלי אלא כפי חטא אבי ודין שוגג הוא לגרש והן גרשת אותי אך כל מוצאי יחשוב שאבי מזיד הי' ויהרגוני ומי יעיד שאבי שוגג הי'