עמודיה שבעה קלג

וכי אתאי עכו"ם והשתחוו להם שליחותייהו דישראל קעבדו ושלוחו של אדם כמותו ועוד שם רבי יוסי הגלילי סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור והקשו בתוספות וזה לשונו תימא מאי קאמר רבי יוסי הגלילי במתניתין מפני מה אשירה אסורה משמע שר"ל שמן הדין הי' להם להתירה והאיך הא לדידי' אמרינן בסמוך דכתיב תרי קרא לאסור אילן אפי' נטעו ולבסוף עבדו וי"ל דהא דבעי מפני מה אשירה אסורה לאו משום דהדעת נוטה להיתר אלא ה"ק מפני מה אשירה אסורה יותר מהרים וגבעות ואי לאו דאיכא טעמא באשירה הוה אמינא גלי קרא דאילנות אסורין והוא הדין הרים וגבעות והוה אמינא דלא דרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם עכ"ל שמע מיני' דלא נאסרו ההרים וגבעות ודרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם וכו' אחר שיש טעם לאיסור אשירה ואי לא הי' טעם לאיסור אשירה אלא איסורם הי' מגזירת הכתוב אז גם ההרים וגבעות אסורין מגזירת הכתוב ולא דרשינן אלהיהם על ההרים וכו' וכבר כתבנו משום איסור אשירה מדפלחו ישראל לעגל משום זה סותר כל הדיעות הסוברים שישראל לא חטאו כלל בעגל אלא ערב רב דאם כן למה נאסרה אשירה והיא הוכחה וראי' שישראל חטאו בעגל ודע מ"ש האר"י בגלגולים משה שלא בא לארץ ישראל משום שלא זכה להיות לו כל חמשה מדריגות של הנשמה שהם נפש רוח נשמה חי' יחידה אלא הי' לו ד' חלקים ונחסרה ממנו חלק חמישי יחידה וכל זה גרמו ישראל בעונש שעשו עגל ואם לא כן הי' זוכה גם ליחידה והי' בא לא"י ועיין מזה בטוב הארץ בהאריכות וזה הי' הוויכוח בין משה והרים וגבעות שהלך משה אצלם ואמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים כי משה חשב כאשר יתפללו עלי יגיע להם טובה גדולה עי"ז כי בביאתו לא"י יעבור כל רוח הטומא' מן הארץ ולא ישתייר אפי' רישומם ועי"ז יותרו כל הרים וגבעות בכל דבר שבקדושה אפי' שנעשית עליהם עכו"ם כי גם רושם הטומאה יתחלק מהם והשיבו עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמינו שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה ר"ל דבשלמא בלא זה אין להתפלל עלינו כי אפי' שיש בנו עתה רושם הטומאה מ"מ אנו בעצמינו אינן אסורין משום ע"א כי אלהיהם על ההרים והגבעות ולא ההרים וגבעות אלהיהם ואע"ג שאשירה אסורה מגזירת הכתוב וי"ל שגם ההרים וגבעות אסורין ולא נדרוש אלהיהם על ההרים וכו' י"ל שאיסור אשירה אינה מגזירת הכתוב אלא טעם יש לה משום שפלחו ישראל לעגל אבל עכשיו כשתבא לארץ ישראל אם איתא שפלחו ישראל לעגל איך אתה בא לא"י שהרי אי אפשר לך לבא לא"י אם לא כשיהי' לך גם חלק יחידה ובחטא העגל אי אפשר לך ליחידה ודאי ישראל באמת לא חטאו ואיסור אשירה יהיה בלא טעם אלא מגזירת הכתוב ואז יהי' מוכח שגם ההרים וגבעות אסורין משום ע"א וא"כ ביאתך לא"י הוא לנו תועלת קטן והיזק גדול שימושו הרים וגבעות תמוטנה תיכף ומיד שיהיו כולם. ע"א ממש ויהיו בטלין ע"כ לא נתפלל עליך הלך משה אצל הים וכו' כי יש לדייק בזה מה זה שאמר הים הלא הכיתני במטך ועכשיו מה עלתה וכי בשביל זה הי' ראוי לבא לא"י ועוד וכי זו בלבד עשה בן עמרם שהרי הוציאנו ממצרים ועלה למרום והרבה פעולות טובות באו על ידו ומה ראה לו הים לזכור את זאת ועוד מה השיב משה מי יתנני כירחי קדם באיזה אופן רצה להיות עתה כמו בירחי קדם ועוד מאי מי יתנני דודאי הקב"ה יכול לעשות שאלתו והל"ל דרך בקשה יתנני הקב"ה כירחי קדם. אבל הענין הוא שמשה לא בא לא"י הי' עוד טעם אחר משום שהקב"ה נשבע שלא יבא לא"י כמשרז"ל בפסוק לכן לא תביאו את הקהל הזה ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי ואיתא בגמרא דבבא בתרא מעשה דההוא בת קול שצווח אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי והקשו התוספות משמע מכאן דאין היתר לשבועה והא אמרינן ת"ח יכול להפיר נדרו וכו' והעמידו התוספות דבריהם בתימה וא"כ יש כאן שני דיעות למאן דאמר יש היתר לשבועה ודאי היה הקב"ה יכול להתיר שבועתו ולכנוס משה לא"י ובמדרש רבה