עמודיה שבעה ק

לך החותם ודאי מכאן ואילך יש לך להגות שם הויה שם הגדול שלי כי לא יצא לשרוף העולם כל כך למה ויאמר זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור לעלם חסר כתיב לשין כיסוי והעלם ר"ל זה השם אהיה היא אינו אלא להעלים ולכסה שמי הגדיל הויה לבל יצא לשרוף העולם והויה הוא זכרי לדור דור כי הוא שמי המיוחד לי. ובזה תבין מה שאמר בפרקי רבי אליעזר כשאמר הקב"ה למשה אהיה אשר אהיה ראו המלאכים שמסר לו הקב"ה שם המפורש אמרו ברוך אתה ה' חונן הדעת וקשה והרי שם המפורש הוא שם הויה כמו שאמר האר"י כי שמות הויה הם משתנים בניקודם ויש הויה שממנו החכמה ויש הויה שממנו הבינה ויש הוי"ה שממנו הדעת ואות הוי"ה שממנו הדעת היא נקראת שם המפורש בכל מקום אבל עם מה שאמר יובן כי אחרי שראו המלאכים שהקב"ה מוסר לו שם אהיה חותם לשמו הגדול שם המפורש בזה ראו וידעו שבודאי מסר לי שם המפורש עצמו כי החותם אינו אלא לשם המפורש עצמו ולפי ששם המפורש הוא שם שממנו הדעת ולפיכך אמרו ברוך אתה ה' חונן הדעת ר"ל יהא ברוך אותו שם הוי"ה שממנו הדעת ובזה תבין למה ניתן למשה והוא הגואל וד"ל

(כג) איתא בספר הפליאה הביאו ג"כ בשמו הילקוט ראובני וז"ל ידעת בני מי המית מבקשי נפש משה א"ל העלה פישון בחשבונו ועולה מתו הדא ה"ד כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך א"ל וכי יש כח לזה הנהר להמית האנשים המבקשים את משה והלא אמר אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך א"ל בני למי היה מדבר אברהם והי' מבקש ממנו ממי שהוא למעל' ממנו א"כ הוא שגזר להמית עכ"ל והנה לא הבאנו פה כל המאמר כי למי שבא בסוד ה' רואה שאין סוף המאמר תמוה כלל וכלל אבל ראינו להביא כאן דברי אלה כי גדלה הפליאה בעיני כל רואו ופליאה דעת נשגבה לא אוכל לה בי כולו מקשה לאי רישא הוא סיפא ולאו סיפא הוא רישא וכדי להבין זאת נבאר תחלה הפסוקים המדברים בענין הזה בפרשת שמות כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר אלכה נא ואשוב' אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים וגו' ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ע"כ ואחז"ל כי מתו כל האנשים מי היו דתן ואבירם וכי מתו והלא מיהוו הוו אלא שירדו מנכסיהם והעני חשיב כמת וקשה מה היה צריך הקב"ה להגיד שהרי משה בקש לידע אם אחיו חיים והוא אומר לו שמתו מבקשי נפשו ואם נאמר בשביל שלא יעלה מורא על ראשו מאנשי ריבו שהלשינו עליו בדבר המצרי שהרי חזינן שנתרצה לילך ולא חש לזה ועוד איך יוצדק זה על דתן ואבירם שהרי כל האנשים כתיב כל למה לי דמאנשים ידענא שמדבר בדתן ואבירם שמיעוט רוב שנים ועוד אחר שארבעה חשובים כמתים סימא עני מצורע ומי שאין לו בנים א"כ מנלן דהאי מתו בעניות מדבר והנה התוספות הקשו קושיא זו בגמרא דע"א פרק א' ותירצו דמשמע ליה שירדו מנכסיהם דמחמת כן אין להם כח להזיק אבל כל הנך היו יכולין להזיקו ע"י ממונן וקשה דודאי אם היו באים בעלילה בלי טעם ודאי לזה צריך ממון רב לבא אל בית המלך להחזיק הדברים בשוחד ממון אבל דתן ואבירם שכל עניינם לא היה אלא בהגדת עדות לפני המלך שהרג משה את המצרי וא"כ מה היה צריכין לזה ממון רב אפי' מעט לא היו צריכין שהוצרך הקב"ה לבשרו שירדו מנכסיהם אבל לדרכינו יובן הדבר ולאו מטעמם כי מביא האר"י זלה"ה שכל השמות שבעולם אינם במקרה כמו שחושבים הבריות שאביו קרא לו כן במקרה בלי טעם אלא הכל בהסכמה מאתו יתברך שגלוי לפניו מה ענין האיש הזה ופעולתו ועל שם הענין והפעולה כך מזדמן בפה אביו לקראו בשם שהשם ממש יורה על ענין ופעול' שבאותו אדם אם הוא מצד הטוב או מצד הרע ובאיזה א אופן יהיה הטוב שבו ובאיזה ענין הרע הכל יורה שמו עליו הכל מרומז בשמו ולא זו השם עצמו אפי' מספר שמו וכל אות ואות ונקודה שבשמו הכל מורה על פעולתו ועניינו אשר באותו איש באופן שאין דבר קטן וגדול שבכל איש ואיש שלא יורה עליו שמו ואפי' שתמצא לפעמים אדם רשע ושמו יורה