עמוד העבודה צג

לא קיבל אותו השלימות היא אפס ואין אצלו ונעדרה ממנו ובאמת לא כן היא אלא האצילו בתכלית השלימות שהי' יכול לסבול וא"כ בחי' שלימות א"ק הוא נקודה אמצעית בין בב"ת ובין אפס ואין גם חלילה לך לחשוב ח"ו שהא"ס לא הי' יודע מתחלה לכוין שיעור כח הקיבול של א"ק כמה שלימות הוא יכול לסבול והוצרך לנסותו דהיינו בתחלה האצילו בשלימות יותר ממה שהי' יכול לסבול וכשראה חלישות יכלתו לסבול מיעטו קצה מן השלימות וכשראה אחר המיעוט שעדיין אינו יכול לסבול מיעטו עוד מן השלימות עד שהגיע הדבר לשיעור המכוון לכדי יכלתו לא פחות מעט ולא יותר מעט חלילה וח"ו לומר כן כי הוא כפירה גדולה ופגם עצום בכבודו של א"ס והנה אם הי' מאצילו בתחלה ביותר שלימות כדי יכלתו לקבל הרי אז ברגע ההיא הי' א"ק יותר נוטה וקרוב אל בחי' בב"ת ממה שהי' קרוב לאפס ואין וזהו כוונת האריז"ל באמרו שהצמצום לא הי' בשום צד מצדדיו כלומר שלא האצילו מתחל' ביותר מיכלתו לקבל בבחי' נסיון ח"ו ולאו בפחות מיכלתו לקבל מחמת כילות וצרות עין ח"ו ועיין במשנת חסידים בברכת אשר יצר בכוונת גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח וכו' א"א להתקיי' ואם אפילו לעולם האצילות גלוי וידוע העתידות עאכ"ו לא"ס ית"ש והנה בעזה"י ביארתי לך היטב כוונת האריז"ל בענין הצמצום בכל פרטי לשונו שם הן בביאור עצם הצמצו' שלא הוצרכתי לך לבארו שכבר ביארו בעל שומר אמוני' שהיא צמצום כחו הבב"ת ובין מ"ש מקום פנוי ובין מ"ש בנקודה אמצעית שבו ובין מ"ש שהצמצו' לא הי' בשום צד מצדדיו. בנל"כ ולאע"י

אמר השואל הבינני נא מאמר המקובלים שהספירות היו כמוסות וגנוזות בעצמותו של א"ס והאיך יתכן זה דא"כ אינו פשוט שהרי מורכב היא מעצמותו ומהספירות ועוד איך היא אחד אם עשר ספירות גנוזות בו ועוד איני מבין מה שאמרו המקובלים שבא"ס אין שום חילוק ופירוד ורבוי ושינוי וגבול ושהוא אחדות פשוט אינו מבין מהו אחדות פשוט ועוד בתחלת ציור האילן מצאתי כתוב דברים וז"ל בעל הרצון שהיא חושך המוחלט נעלם מעין כל חי וא"כ ולאיזה כוונה כינו אותו בשם חושך המוחלט

אמר המשיב בעזה"י אסביר לך היטב הדק הענין הזה ועשה אזנך כאפרכסת לשמוע היטב והכין את שכלך להבין מאוד מה שאומר לך. דע כי במסכת אבות חנינוק דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת ונ"ל לפרש הדברים הללו כך כי הנה בספר עסיס רמונים בשער עצמות וכלים בפרק ד' כתב וז"ל והאמת שהא"ס ב"ה פשוט בפשיטות גמור עד שאין יכולין לחייב ולצייר בו שום גבול ומדה והפעלות ושינוי עד שאין יכולין לתארו בשום שם ולא בשום תיבה ואית ונקודה לא בבחי' מציאותו הקודם לאצילות ולא בבחי' מציאותי אחר שהאציל האצילות כו' עד כי אין השינוי והחילוק בו אלא בספירות שהם ככלים אליו ומביא שם משל ממקור המים המתפשט אל כלים שהם משונים בגווניהם זה לבן וזה אדום וזה ירוק כו' עוד הביא שם משל מניצוץ השמש העובר דרך חלון על עשרה עששיות מגוונים שונים ע"ש עוד הביא שם משל שלישי מן הנשמה שהיא היותר נאות לענינינו ואסביר לך המשל הזה לא כלשונו ממש כי הנשמ' הנותנות שפע חיות וכח לכל איברי הגוף (והיא) וכח הנשמה היא כח אחד פשוט המתפשט בכל איברי הגוף וכמו הכח המושפע ממנה בעין כמו כן ממש היא הכח המושפע באוזן ואעפ"כ העין יש לו פעולת הראי' ולא השמיעה ואיזן שומע ואינו רואה והשינוי היא לסיבת שינויי הכלים שהעין היא כלי מוכן שע"י שפע הנשמה שבו יוכל לראות והאיזן היא כלי שע"י כח הנשמה שבו יוכל לשמוע ולא תחשוב כי הכח שהנשמה משפעת בעין משונה היא מן הכח שבאוזן עד שתאמר שבעין משפעת כח הראות ובאוזן משפעת כח השמיעה לא תטעה לחשוב כן שבנשמה אין שם כחות חלוקות ופעולות נפרדות זה מזה כמו שאנו רואין עתה התחלקו' הפעולו' ושינוייהן שפעולת העין היא הראי' ופעולת האוזן היא השמיעה נמצא שכל אחד מהם היא פעולה מוגבלת בעצמה וכל פעולה מהם היא מתגלית לנו וניכרת ומושגת לנו מהותה ותועלתה כי אפי' ילד קטן יוכל להבין ההפרש בין ב' הפעולות הללו שזו היא ראי' וזו היא שמיעה ועיקר השינוי שביניהם הוא לסיבת שינויי הכלים שלהם וע"י הכלים אנו משיגים כח הנשמה שע"י העין אנו משיגים שיש כח הראי' בנשמה שבלי הנשמה אין העין רואה וע"י האוזן אנו משיגים שיש כח השמיעה בנשמה וכן מפעולת כל האיברים נדע ונשיג כח הנשמה אבל בלי איברים הגשמיים לא היינו יכולין להשיג ממנה שום פעולה פרטית ושום כח פרטי לפי שבאמת אין בה כחות רבות פרטיות שיהיו מבדלות זה מזה ר"ל שכח פרטי זה לא יהי' ככח פרטי האחר שבה כי באמת כל הנשמה אינה אלא כת א' פשוט כללי הכולל מתוכו כל כחות הפעולות באחדות פשוט רצונו לומר כי בכחה האחד הפשוט תוכל לפעול פעולות מתחלפות ומובדלות הרבה מאוד ע"י כלים גשמיים משונים זה מזה נמצא מי היא הגורם להיות הפעולות מוגבלות ונפרדות כל אח' לעצמה שלא תהי' פעולה אחת דומה לחבירת' הוי אומר התחלפות הכלים גורם השינויים והחילוקי' של הפעולות אבל כח הנשמה הפשוט אין בנו כח להשיגו נמצא כי שניהם צריכין זה לזה ר"ל הנשמה והגוף כי בלתי איברי הגוף לא היינו יכולין להשיג ולידע ענין הנשמ' כלל כי הגוף היא המוציא לאור כח הנשמה והגוף צריך ג"כ לנשמה