עמוד העבודה צב

כי כל ספירה שלמטה ממנה יש מקים פנוי והי' יכול להמציא במקום פנוי ההוא שבין כל ספירה וספירה מדרגה ממוצעות ואפי' אם תאמר שבין כולם לא יש מדרגות ממוצעית אלא רק בין ספירה אחת מהי"ס לחברתה יש מדרגה ממוצעות דהיינו בין כתר לחכמה או בין חכמה לבינה או כדומה לזה דא"כ אע"פ שלא יהיו תשע עשרה מדרגות מכל מקום לא יפחות מאחד עשר מדרגות דהיינו עשרה מדרגות בפועל ממש ומדרגה אמצעיית היא בכח ולא בפועל כי קודם שתצא מדרגה האמצעית ס הכח אל הפועל הרי אז מקומה מקום פנוי כלומר מדרגה פנויי' כי אצל הרוחנים משמש מלת מקום על שלימות המדרגה ולא על מקום גשמי ח"ו כך אומר בעל ס' יצירה עשר ולא אחת עשרה כי אפי' לא יש מדרגה ממוצעת בין שום ספירה לחברתה אלא כל ספירה וספירה קיבלו שלימות כל מה שתוכל לסבול. ומעתה תוכל להבין מ"ש האריז"ל בענין הצמצום שהא"ס הניח מקום פנוי דע הנה האמת הוא שהנאצל הראשון שהוא א"ק לא קיבל מהא"ס שלימות בב"ת אלא שלימות מצומצם ומועט כפי מה שהי' יכול לסבול אבל יותר מן השלימות שיש לו עתה שוב לא הי' יכול לסבלו והנה האמת עתה הוא כן אמנם תצייר בשכלך אם הי' אפשר שהנאצל הראשון הי' יכול לקבל מהא"ס שלימות בב"ת דהיינו שהא"ס יאצילהו בכח בב"ת ובהיות כן אם הי' הא"ס מאצילו בכח בב"ת ממילא הי' לו להנאצל הראשון שלימות בב"ת כי כפי ערך כח הפועל כך הוא שלימות העלול ואח"כ הי' מאציל העלול הראשון עוד עלול אחד והעלול הב' הי' מאציל העלול הג' וכן עד אלף אלפי אלפים ורבבות רבבות. והנה אם הי' יכול להיות על סגנון הלזה אזי הי' נמצא בין כח ושלימות העלול הראשון ובין השלימות של עתה של א"ק עלות ועלולים לן תכלית למספרם אמנם לפי שלא אפשר להיות על זה הדרך לפי שהעלול במה שהוא עלול שקדם אליו ההעדר א"א לו לקבל שלימות בב"ת והוכרח הא"ס לצמצם כחו הבב"ת שלא לשמש עם הנאצלים בכחו הבב"ת אלא פעל הנאצלים בכח בע"ת כפי שיוכלו לסבול והנה עם היות שכל עלה הוא יותר גבוה מעלול שלו שיעור עצום עכ"ז המרחק שבין עלה הקדומה שהוא הא"ס ובין העלול הראשון שהוא א"ק הוא מרחק בב"ת וכ"כ הרמ"ע בס' פלח הרמון המרחק שבין הא"ס ובין הנאצל הראשון הוא יותר מן המרחק שבין הנאצל הראשון ובינינו בני אדם הנמצאים השפלים. והנה מלבד ההבדל הזה שבין שני ההרחקים האלה יש עוד הבדל גדול כי המרחק שבין א"ק ובינינו אינו מקום פנוי כי המקום ההוא מלא מעלות ועלולים הרבה מאוד עד כי אפס מקום להכיל עוד עלות ועלולים יותר מזה שהם עתה כי כל מה שהי' אפשר להרבות עלות ועלולים ודאי כן ירבה הא"ס שלא למנוע הטבתו מכל המציאות כי כל מה דעביד לטב הוא ואין בין שום עילה לעלול הסמוך לו מקום פנוי בכדי שהי' יכול עוד להמציא עוד מדרגה אחת ממוצעת ביניהם שתהיה נמוכה מן העילה וגבוה מן העלול הסמוך לו זה לא היה ולא יהי' אמנם המרחק שבין המאציל שהוא א"ס ובין הנאצל הראשון שהוא א"ק הנה המרחק ההוא הוא מקום פנוי לגמרי שאין ביניהם אף נמצא אחד שיהי' נמוך מן א"ס וגבוה מן א"ק כי כל מה שהנאצל הראשון הי' יכול לקבל שלימות מן הא"ס הי' מאצילו בשלימות הזה לכך הוכרח להיות המקום ההוא ר"ל המרחק ההוא פנוי לגמרי ועוד יש הבדל בין שני המרחקים האלה כי המרחק שבין א"ק ובינינו הוא מרחק ב"ת משא"כ המרחק שבין א"ס ובין א"ק הוא מרחק בב"ת שהרי הא"ס האציל את א"ק בכח ב"ת וכחו של א"ס הבב"ת צמצם והטמינו והסתירו בלתי לשמש בכח ההוא כי מי שקדם אליו ההעדר לא יכול לסבול הכח הבב"ת של הא"ס וממילא התבאר לך שהמקום הפנוי שבין א"ס לא"ק הוא בב"ת והצמצום היא בב"ת כי הנה היתרון והעודף של כח הבב"ת שנתצמצם על כח ב"ת שבכח ההוא נאצל הא"ק הנה העודף והיתרון ההוא הוא עודף בב"ת. הנה ביארתי לך בעזה"י כוונת האריז"ל בענין הצמצום ודי למבין בנל"כ ולאע"י

אמר השואל עוד אשאלך לבאר לי דבר אחד ממ"ש האריז"ל בענין הצמצום מהו הכוונה במ"ש ואמנם לא הי' הצמצום הזה בשום צד מצדדיו אלא באמצעותו ממש כי גם זה הלשון הוא נותן מקו' לטעות לבעל ריבונו לומר שהצמצום הוא כפשוטו

אמר המשיב גם את הלשון הזה אבאר לך בעזה"י בטוב טעם ודעת ואמשיל לך משל אם תעשה עיגול במחוגה שקורין בל"א צערקיל והנה קו המקיף הוא רחוק מן המרכז שהוא נקודה האמצעית מכל צדדיו מרחק שוה ואם תניח איזה דבר ע"ד משל אם תניח פרוטה רחוק מן המרכז לצד דרום שיעור טפח נמצא הפרוטה ההיא רחוקה מן קו המקיף שלצד צפון שיעור שני טפחי' דכל מה שהפרוטה מקורבת לקו המקיף של צד דרום הנה לפי ערך ושיעור זה תהי הפרוטה מרוחק מקו המקיף שלצד צפון מצאת הפרוטה רחוקה מקו המקיף של צד צפון שיעור ב' טפחים דהיינו טפח אחד למרכז וטפח השני מן המרכז לצד צפון והנה כתבנו לעיל שמציאות בתכלית השלימות שיכול לסבול עלול הראשון שהוא א"ק הוא ממוצע ממש בין מציאת בב"ת שהיא מציאת א"ס ובין בחי' אפס ואין כמו הסברתי לך לעיל בעזה"י בטוב טעם ודעת ואם הי' הא"ס מאציל את הא"ק בפחות מן השלימות שהיה יכול לסבול הרי אז לא הי' בחי' מציאת א"ק הנקודה אמצעית בין בחי' מציאת בב"ת ובין אפס ואין כי אז הי' בחינת מציאת א"ק יותר נוטה ויותר קרוב לבחי' אפס ואין ממה שהי' קרוב למציאת בב"ת שהרי אותה הבחי' שנחסר ממנו