עמוד העבודה צ

אפס ואין שהוא יש וזהו אפם ואין ואינם נכנסים תחת סוג אחד כמו כן יש הבדל בין מציאת א"ק שהוא מציאת מחודש ובין א"ס שהוא מציאת קדמוני וג"כ אינם נכנסים תחת סוג אחד שזה קדמוני וא"א להחזירו לאפס ואין וזהו מחודש ואפשר לא"ס להחזירו לאפס ואין נמצא בחי' מציאות בתכלית השלימות שיוכל לסבול הוא ממוצע גמור בין מציאות בב"ת שהוא הא"ס ובין אפס ואין דכמו שהא"ק רחוק מאפס ואין כך הוא רחוק ממציאת בב"ת אבל אם היה הא"ס מאציל את א"ק בפחות מן השלימות שיש לו עתה הרי אז לא היה ממוצע גמור כי היה יותר קרוב לבחי' אפס ואין ממה שהיה קרוב למציא' בב"ת משא"כ עכשיו הוא ממוצע גמור ומעתה עמוד והתבונן והתיישב בדעתך כוונת האריז"ל במה שכתב שהצמצום הי' באמציעתו בנקודה אמצעית שבו הכוונה היא שהא"ס האציל את הא"ק בתכלית השלימות שהיה יכול לסבול עלול מחודש שקדם אליו ההעדר נמצ' עתה הרי הא"ק אמצע בין בחי' ובין בחי' אפס ואין משא"כ אם הי' מאצילו בפחות משלימות שיש לו עתה הרי אז לא הי' אמצע גמור בין בחי' בב"ת ובין אפס ואין זהו הנלע"ד בכוונת האריז"ל במ"ש בנקודה אמצעית שבו כלומר ממוצע שבין כח בב"ת ובין אפס ואין והאל יראנו נפלאות מתורת בנל"כ ונאע"י

אמר השואל כנים דבריך אמנם אבקש ממך לבאר לי כוונת האריז"ל במ"ש והניח מקום פנוי לשיאציל אח"כ את העולמות כי הלשון הזה נותן פתחון פה לבעל ריבינו האומר שהצמצום כפשוטו לכן באר לי היטיב כוונתו לסתום פיהם בתשוב' נצחת

אמר המשיב הנה בספר מבוא פתחים דף ס"ז ע"ב באות המכונה עלי' וירידה כתב שם כשם האריז"ל בספר עץ חיים וז"ל א"א לתחתון לעלות למעלה ממדרגתו אם לא שתחלה יעלה העליון למדרגה שעליו כי אין שם ריקות עכ"ל עוד כתב שם לעיל מיני' בסמוך כאשר תעלה המדרגה התחתונה למקום העליונה נגדלת כמוה ממש ספר הגלגולים פרק ט"ז עכ"ל שם והנה מפשיטו' הלשון משמע שהספירות תופסים מקום והלא רק דבר גשמי תופס מקום ולא רוחני והספירות הם רוחניים ועלייתם אינו רק עליית המדרגות ממדרגה נמוכה למדרגה גבוה וא"כ כשתעלה הבינה למקום החכמה ודאי עולה בינה למדרגות וחשיבות החכמה לא למקומה ממש כי אין שם מקום וא"כ למה תעלה החכמה למדרגת הכתר הלא אף אם לא תהיה החכמה במדרגת הכתר תוכל הבינה לעלות למדרגת החכמה ועוד מהו זה שכתב הטעם כי אין שם ריקות דמשמע שתופסים מקום והנה הובא במבוא פתחים דף ס' ע"ב באית א' בשם האריז"ל וז"ל מ"ש בזוהר בשלח דף פ"ו פרסות החיות ככולהו וכו' הוא כלל אמיתי בכל המדרגות שהעליונה גדולה ככל שלמטה הימנה והיינו דוקא במעלת האורות לא בגודל המקום ס' הגלגולים פרק ט"ז ודרוש המעקה בעץ חיים עכ"ל ולהבינך זה היטיב צריך אתה לדעת מ"ש בס' שפע טל מאין נופל המספר בספירות בשלמא בדברים גשמיים שייך לומר מספר מצד שהם תופסים מקום ואויר מפסיק בין א' לחבירו המשל בזה אם תחתוך נייר גדול לעשרה חתיכות הנה קודם החיתוך הי' נייר אחד גדול ואחר החיתוך נעשו עשרה חתיכות קטנו' נמצא נופל בהם המספר מצד האויר המקיף והסובב את כל אחד מהם שיש שם עשרה אוירים ועשרה חתיכות נייר אבל הספירות הם רוחניים ואינם תופסים מקום ואין שם אויר מפסיק בין ספירה אחת לחבירתה אלא הכל אחדות א' וא"כ מאין יפול המספר בספירות ותירץ שם דהמספר נופל בהם מצד שינוי מדרגותן דהנה כתר ודאי הוא המדרגה רמה וחשובה יותר מן החכמה וחכמה יותר מן הבינה נמצא נופל בהם המספר מצד שהם עשרה מדרגות זו למעלה מזו וזו למטה מז המשל בזה הנה יש סגנון מסתבר כעין מה דאית' במסכת קידושין ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות וליכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות אמר רבה בא זה ולימד על זה מידי דהוי אתושב ושכיר דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים יאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל בתרומה קנוי קנין שנים לכ"ש אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב שאעפ"י שקנוי קנין עולם אינו אוכל ע"כ והנה יש ג"כ סגנון מדאיצטריך. כעין מה שהקשו התו' בקידושין דף ל"ד ע"ב בד"ה סד"א נילוף ט"ו ט"ו מחג המצות ע"ש והנה יש סגנון מסתבר בכמה מקומו' ע"ד משל בימי נערות ובגרו' הנ"ל ובתושב ושכיר הנ"ל וכדומה בדיני בשר וחלב לא תבשל ב"פ אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה והנה כשירצה אדם להרגיל את בנו כדי שבנו ידע מעצמו להקשות ולתרץ סגנון המסתבר וינסה את בנו כמה פעמים בסגנון המסתבר וכי שייך לאביו לספר ולומר בפני אחרים בני תירץ לי היום עשרה או חמשה מסתברות הלא אין בעולם רק מסתבר אחד אלא שהנושאים הם רבי' שבמקום א' הנושא של סגנון המסתבר הוא תושב ושכיר ובמקו' אחר הנושא הוא לא תבשל אבל הציור של הסגנון הוא ציור אחד בכל התורה כולה נמצא לא שייך לומר שני מסתברות או שני מדאיצטרכות לפי שמלובשים בשני נושאים דמה בכך שהנושאים הם שנים הלא הציור והסגנון אחד הוא שהרי כשתפשוט בשכלך הציור מן הנושאים תמצא שממש א' הם אבל סגנון מסתבר וסגנון מדאיצטריך באמת הם שני ציורים וציורו של זה לא כציורו של זה שזהו ציור מסתבר וזהו ציור מדאיצטריך נמצא שהספירות תאחר שכל ספירה היא כלולה מכולם ואינם תופסים מקוה ולא שייך הפסק אויר ביניהם מאח' שאינם גשמיי'