עמוד העבודה פט

המשובח שבמשובחי' ובין אפס ואין הוא גדול כמו כן הוא ההבדל שבין א"ס שהוא נמצא קדמון בב"ת ובין המשובח שבמשובחים שבנמצאים המחודשים שהוא כתר א"ק שהרי כתר א"ק הוא בבחי' אפס ואין לגבי א"ס ולהסביר לך ענין זה היטב הדק צריך להקדים לך מקצת הקדמות הנה בס' שומר אמונים בויכוח ראשון דף ט"ז ע"ב וז"ל שם בסימן מ"ב שאלתיאל. ומדוע לא האציל הא"ס את כתר עליון שיהיה שוה לו ממש כיון שהא"ס הוא הטוב והמטיב בעין יפה ואין כילות וצרות עין לפניו. והשיב לו יהוידע על זה בזה"ל מפני שהוא מן הנמנע שהאלוה יעשה אחר כמותו ולא מפני חסרון כח הא"ס רק מפני היות הכתר עליון עלול שקדם אליו ההעדר ולכן לא יסבול ענינו להדמות אל עילתו כי איך ישתווה האפשרי אל מחויב המציאות ואף שהמאציל יטיבהו כל טובה א"א לו לנאצל שהוא הכתר עליון לקבל טובה ושלימות מהא"ס עד שיהי' שור לו ממש אלא מוכרח שירד מאת פני אדוניו ושלימותו הבב"ת כערך ההבדל שיש בין עילה לעלול וכמו שהאריך בזה הפרדס ש"ב פ"ז ע"ש:

ויוסף עוד שאלתיאל להקשות בסי' מ"ד עדיין יקשה דאם א"ס חפץ להיטיב ובכחו הבב"ת היה יכול לעשות עלולו דומה לו ממש ולא עשה כן מפני שהנאצל העלול לא יסבול היותו שוה לו א"כ נמצא שהוא נמנע לא"ס שיפעול כל מה שירצה כי תכונת העלול הנאצל יעכבנו במה שאינו יכול לקבל כל מה שעילתו היה רוצה להשפיע בו ולהמציאו בב"ת כמוהו וזהו חסרון אצלו ית"ש והנה יהוידע משיב לו שם ע"ז בסימן מ"ה בזה"ל מה שהוא נמנע לעלול אינו חסרון בחק הא"ס אם לא יפעלנו וכיון שהוא נמנע לעלול שיהיה שוה לו שיהיה עלול ובלתי עלול דהיינו עלול כיון שקדם לו ההעדר ובלתי עלול אם הוא שוה לו לכן אין חסרון אצלו אם לא יעשנו ככה אבל מה שהוא אפשרי לעלול דהיינו שיהי' לו שלימות כל מה שאפשר הרי הוא צודק ביושר ההטבה האלהיית דאל"כ לא יהיה פועל שלם ולא טוב גמור בפעולותיו יען לא השפיע בעלולו כל השלימות שיכול להשפיע בו ולא הטיב עמו כל מה שיכול להטיב לו ולכן כדי שלא נייחס זה החסרון אל א"ס מוכרח להודות כי אמת ויציב ונכון הוא מה שקבלו המקובלים דהא"ס בלי אמצעות פעל. והאציל עלול אחד שלם ודומה לו כל מה שיתכן לעלול להדמות אל עילתו והוא הכתר עליון כמ"ש הראב"ד ז"ל או נקרא אותו בשם אדם קדמון כמ"ש הרשב"י ז"ל בתיקונים והאריז"ל בכתביו עכ"ל בעל שומר אמוני' ואני אסביר לך בעזה"י ענין הקדמה הלזו דכל מה שהוא נמנע מציאותו אינו חסרון בחק הבורא ית' אם לא יפעלנו הנה בעל שפע טל כתב בספרו כל מה שלא יצוייר מציאותו לשכל אלא אדרבה השכל יחייב מניעות מציאותו והעדרו ואפיסתו הנה הוא דבר נמנע ואינו חסרון בחק הבורא ית' אם לא יפעלנו המשל בזה לאחד שחופר גומא בארץ ומשליך ומניח את העפר החפור אצל הגומא ונעשה מן העפר תל ונמצא במקום הגומא אין שם תל ובמקום התל אין שם גומא אבל הם זה אצל זה והנה אם ימצא כסיל אחד ויקשה אם יכולת ביד הבורא שיהי' התל והטמא במקום אחד ממש דהיינו שיה' התל במקום הגומא והגומא במקום התל הנה האומר כן אין לו דעת כמו שאין לסוס דעת דהאיך אפשר להיות כן דאם יש שם גומא אין שם תל ואם יש שם תל אין שם גומא. ועוד יש משל פשוט לזה הנה ידוע שיש מספר זוג ומספר נפרד מספר זוג נקרא כל שיוכל להתחלק לחצאין שוים כמו מספר שנים או ד' או ח' ומספר נפרד כל שאינו יכול להתחלק לחצאין שוים כמו מספר ג' או ה' או ז' והנה אם ימצא שוטה אחד וישאל אם יש יכולת ביד הבורא לעשות מספר אחד שיהי' זוג ונפרד בבת אחת הנה אין זה האיש אלא כחמור דאין השכל יכול לצייר זה דאם הוא זוג אינו נפרד ואם הוא נפרד אינו זוג כמו כן א"א לשכל לצייר נמצא אחד שיהיה עלול ובלתו עלול. ועוד נ"ל לתרץ על קושית שאלתיאל מדוע לא האציל הא"ס את כתר עליון שיהיה שוה לו ממש. כי הנה ידוע שכל פועל שפועל איזה פעולה ודאי הוא שיכול לסתור אותה הפעולה ולבטלה ובלבד שלא יהיה כח אחר מעורב בה. המשל יוצר של חרס שעושה מחתיכת טיט קדרה כל זמן שלא הניח הקדרה באש ועדיין הוא טיט רך יכול לסתור צורת הקדרה ולעשות מטיט ההוא קערה משא"כ כשהניחה באש דאז כח האש מעורב בה שוב אינו יכול לבטל צורת הקדרה והנה בספר מבחר הפנינים מביא שפעם אחד סיפר בפני חכם אחד על איש אחד שהיה גבור גדול ומת ואמר החכם תמה אני איך יקרא גבור מי שהמות תלוי בצוארו העולה מזה שלא י יקרא גבור אמיתי אלא הא"ס שלא קיבל הגבורה מזולתו ואין מי שיבטל גבורתו נמצא הנאצל הראשון בהכרח מציאותו וקיומו נתלה ברצון הא"ס ואם יחפוץ הא"ס להעדירו ול החזירו לאפס ואין היכולת בידו דאם יש בא"ס כח לחדשו ולהוות אותו כ"ש שיש בידו כח להחזירו לאפס ואין כמ"ש למעלה ולפ"ז בטלה שאלת שאלתיאל מדוע לא האציל הא"ס את כתר עליון שיהיה שוה לו ממש הלא בתואר גבורה א"א שיהי' שוה לו שהרי גבורת א"ק נתלה בא"ס וגבורת א"ס לא נתלה בזולתו וגם שאר שלימיות של אדם קדמון א"א שיהיו שוים, אל שלימיותו של א"ס שהרי שלימיותיו של אדם קדמון כולם נתלים במציאותו של א"ק ואם ירצה הא"ס לבטל מציאות א"ק איה הוא ואיה שלימיותיו משא"כ א"ס קיבל מציאותו ושלימותו מזולתו ואין ממי שישלוט עליו לבטלו ממציאיתו ושלימותו נמצא א"ק לגבי א"ס הוא נחשב כאפס ואין שהרי ביד הא"ס להחזירו לאפס ואין ואף שעתה הא"ק הוא יש גמור בפועל ממש מ"מ בכח ולא בפועל הוא אפס ואין נמצא כמו שיש הבדל בין המשובח שבמשובחי' שבנמצאים המחודשים ובין